פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דן באחריות המשטרה ושוטר בצוות חיפוש לגניבת כסף ותכשיטים מדירת תובע.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 37442-06-24 יופי ואח' נ' משטרת ישראל/ מחוז ת"א ואח'. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כבוד השופט נפתלי שילה. פסק הדין ניתן ביום 12 נובמבר 2026.
טענות הצדדים
במהלך חיפוש סמים בדירת התובע, מכוח צו חיפוש, איתר צוות בילוש מעטפה עם 7,500 ₪ במזומן וקופסה ובה שקית תכשיטים. התובע עוכב לחקירה ומסר את מפתח דירתו לנתבע 2, שהיה שוטר בצוות. הנתבע 2 נכנס לדירה וגנב את הכסף ואת התכשיטים. הוא הורשע בגניבה בידי עובד ציבור ובהתפרצות למקום מגורים, וחויב בהליך הפלילי לפצות את התובע ב-7,500 ₪ בגין הכסף וב-20,000 ₪ בגין התכשיטים. התובע עתר לפיצוי כולל של 2,562,000 ₪, ובסיכומיו עתר גם ל-70,000 ₪ לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. הוא טען כי המשטרה אחראית באחריות שילוחית לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וגם באחריות ישירה בשל פיקוח לקוי, היעדר נוהל בעניין מפתחות שנלקחו מחשוד וחובת שמירה לפי חוק השומרים, תשכ"ז-1967. לטענתו אוסף התכשיטים נאמד בשווי של 2,455,000 ₪, והוא ביקש פיצוי גלובלי של 500,000 ₪ בגין תכשיטים נוספים שלא זכר, וכן 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש. המשטרה טענה כי הנתבע 2 פעל למטרותיו האישיות ובחריגה מוחלטת מתפקידו, כי לא הייתה התרעה על כוונתו, וכי לפי סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשמו הוא הסיבה המכרעת לנזק. עוד טענה כי התובע לא הוכיח את הנזק, שכן לא הציג תמונות, עדים, חוות דעת שמאי או צו ירושה, וכי יש לנכות את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי. היא שלחה הודעת צד ג' נגד הנתבע 2. הנתבע 2 טען כי התביעה הוגשה בשיהוי, כי רשימת התכשיטים שוחזרה בדיעבד מן הזיכרון, כי לתובע רשלנות תורמת בשיעור 90% לפחות, ולחלופין הציע לשלם 15,000 ₪. הוא ביקש לדחות את הודעת צד ג'.
השאלה המשפטית
האם המשטרה והשוטר שגנב מדירת התובע לאחר חיפוש חבים בנזיקין, והאם הוכח הנזק.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט הכריע במחלוקות מנימוקים אלה:
1. בית המשפט קבע כי הנתבע 2, שהורשע בפסק דין חלוט בגניבה, אחראי לנזק מכוח עוולת הגזל, וכי אין לתובע אשם תורם: העובדה שהתכשיטים לא היו נעולים ולא היו בכספת אינה פוטרת גנב מהשבת הגזלה.
2. אחריות שילוחית של המשטרה נדחתה לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בית המשפט קבע כי הנתבע 2 פעל למטרותיו העצמיות ובחריגה מוחלטת מתפקידו, וכי חזרתו לדירה לא הייתה המשך טבעי של החיפוש. עוד קבע כי לא הוכח שהמשטרה ידעה או היה עליה לדעת על כוונתו, שכן הוא התנהל שנים כשוטר מקצועי ומצטיין והסתיר את שימושו בסמים.
3. אחריות ישירה של המשטרה נקבעה לפי סעיף 2(א) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967. התובע עוכב ונדרש למסור את המפתח לפי דרישת המשטרה, ולכן בית המשפט קבע כי המשטרה היא שומרת שחבה בשמירת המפתח, אף שהמפתח אינו מוצג שנתפס בחיפוש.
4. בית המשפט קבע כי המשטרה התרשלה בכך שלא קבעה נוהל להפקדה ולרישום של מפתח שנלקח מחשוד. היעדר הנוהל אפשר לנתבע 2 לחזור לדירה כשהמפתח בכיסו, ללא ידיעת הצוות והמפקדים.
5. לפי סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בית המשפט קבע כי פעולות הנתבע 2 היו הסיבה המרכזית לנזק, אך גם המשטרה אחראית לו בשל חוסר המעש, היעדר הפיקוח והיעדר נוהל ברור.
6. בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח את שווי התכשיטים: לא הובאה תמונה אחת שלהם, לא עד שראה אותם סמוך לגניבה, ולא חוות דעת שמאי, והערכתו האישית של התובע אינה הוכחה. משלא הובאה ראיה כלשהי, בית המשפט לא יכול לפסוק את שוויים על דרך האומדנה.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
פיצוי בגין עוגמת נפש: 50,000 ₪ על דרך האומדנה, מהנתבעים יחד ולחוד
פיצוי בגין התכשיטים שנגנבו: 15,000 ₪ מהנתבע 2, בהתאם להצעתו החלופית, ובנוסף ל-20,000 ₪ שנפסקו בהליך הפלילי
יתר רכיבי התביעה: נדחו
הודעת צד ג': התקבלה במלואה, והנתבע 2 ישפה את המשטרה על כל סכום שתשלם לתובע, לפי סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]
הוצאות בין התובע לנתבעים: לא ניתן צו להוצאות
הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהנתבע 2 למשטרה: 15,000 ₪
לעיון בתחום: משפט אזרחי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.

