תשלום לקבלן וליקויי שיפוץ: תביעות מקזזות

פסק דין של בית משפט השלום בהרצליה בתביעה כספית של קבלנית נגד מזמיני עבודות שיפוץ, ובתביעה שכנגד של המזמינים בגין ליקויי בנייה ואובדן דמי שכירות.

פסק דין

פרטי הערכאה

פסק דין ת"א 9553-12-23 גלאון טוטאל לוק פרויקטים (1993) בע"מ ואח' נ' כץ ואח'. בית משפט השלום בהרצליה, כבוד השופט דוד יצחק. פסק הדין ניתן ביום ג' חשוון תשפ"ז, 14 אוקטובר 2026.

טענות הצדדים

התובעת, חברה העוסקת בשיפוץ מבנים, תבעה 527,570 ₪ מהנתבעים בגין יתרת תמורה על הסכם שיפוץ בנכס, לרבות עבודות נוספות. לטענתה ביצעה את מרבית העבודות בסטנדרט גבוה. לדבריה, הנתבעים דרשו תוספות ושינויים שהצדיקו דחיית לוח הזמנים, הפחיתו תשלומים באופן חד־צדדי וסילקו אותה מהאתר שלא כדין ב־22.10.2023. הנתבעים טענו כי התביעה היא תביעת שווא טקטית. לטענתם התובעת הפרה את ההסכם, ביצעה עבודות רשלניות, לא המציאה רישיון קבלן ופוליסת ביטוח, ושולמו לה 649,250 ₪. את העיכוב ייחסו להתנהלותה, ואת העבודות הנוספות כינו מנופחות. בתביעה שכנגד, על 1,226,645 ₪, תבעו הנתבעים 755,881 ₪ בגין ליקויי בנייה, 450,000 ₪ בגין אובדן דמי שכירות במשך 6 חודשי איחור, 5,764 ₪ הוצאות מומחים ו־15,000 ₪ עלויות מימון. התובעת כפרה בכך וטענה כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט.

השאלה המשפטית

האם הוכיחה התובעת, קבלנית, את היקף העבודות והתמורה המגיעה לה, בפרט בהיעדר אישור מראש ובכתב לעבודות נוספות, והאם הוכיחו הנתבעים את אחריותה לליקויים ואת זכאותם לפיצוי בגין איחור ואובדן דמי שכירות.

מה נקבע

חלק א - נימוקי ההכרעה

בית המשפט הכריע בתביעה ובתביעה שכנגד על יסוד חמישה נימוקים:

1. התובעת נושאת בנטל להוכיח את היקף העבודות לפי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". בית המשפט קבע כי העדיף את טבלתה לעבודות החוזיות. הדו"ח וההודעות הקוליות מאוקטובר 2023 הראו עבודות פנים כמעט גמורות, בטבלת הנתבעים חסרו הערות מזמן אמת, ומנהל הפרויקט, שנכלל ברשימת עדיהם, לא הובא (ע"א 548/78). נוכח זאת הופחתו 65,520 ₪ בגין עבודות שלא בוצעו.

2. עבודות נוספות: בית המשפט קבע כי לא הוכחה הסכמה, שכן הטבלה נערכה על ידי התובעת עצמה. לפיכך נפסקו רק התוספות שאושרו, 28,360 ₪ בתוספת מע"מ.

3. עבודות חשמל: בית המשפט קבע כי לא הייתה התנגדות בזמן אמת, ולכן התקבלו 151,047 ₪.

4. ליקויים: בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה מטעמו, גם לגבי ליקויים שתוקנו, שכן היא נשענה על תמונות ועל עמדות הצדדים בביקור. הנתבעים לא הוכיחו אחריות התובעת לטיח פנים, לאביזרי קצה ולאינטרקום, ורכיב הפיקוח הופחת.

5. דמי שכירות: בית המשפט קבע כי העבודות הנוספות האריכו את לוח הזמנים, והנתבעים לא הוכיחו פרק זמן סביר (ע"א 1978/18). עוד נקבע כי לא סילקו את התובעת וכי הסכם השכירות אינו מתייחס לתקופה הנתבעת. ראיות שצורפו לסיכומים ללא בקשה לא נשקלו.

חלק ב - סעדים והכרעות נוספות

התביעה העיקרית: התקבלה בחלקה, 175,817 ₪ (כולל מע"מ) לתובעת

התביעה שכנגד, ליקויים: התקבלה בחלקה, 155,430 ₪ (כולל מע"מ) לנתבעים

עלות המומחה מטעם הנתבעים: 3,764 ₪ (כולל מע"מ) על התובעת

עלות המומחה מטעם בית המשפט: 16,100 ₪ (כולל מע"מ) על התובעת

סה"כ לתשלום מהתובעת לנתבעים: 175,294 ₪

אובדן דמי שכירות: נדחה

עלויות מימון: נדחו, הנתבעים זנחו את הסעד

תוצאה: התביעות מקזזות זו את זו, הפער של כ-500 ₪ זניח ואין סעד אופרטיבי, והתיק ייסגר

לעיון בתחום: משפט אזרחי ומסחרי

מאת: עו"ד אלי קשתי | משרד עו"ד קשתי

הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.