פסק הדין דן בתביעה של חברה נגד עירייה, שנגעה להשבת כספים ששולמו בעקבות זכייה במכרז לדיור מוגן ולפיצוי בגין התנהלות העירייה, לאחר שמשרד הפנים לא אישר את ההתקשרות.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין בת"א 27862-07-22 וי אקוויטי בע"מ ואח' נ' עיריית בת ים ואח'. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כבוד השופטת רחל ברקאי, סגנית הנשיא. פסק הדין ניתן ביום י"ח חשוון תשפ"ז, 29 אוקטובר 2026.
טענות הצדדים
התובעים טענו כי הנתבעות התקשרו עם התובעת 1 בהסכם פיתוח בעקבות זכייתה במכרז להקמת דיור מוגן וקיבלו ממנה תשלום של 5,850,000 ₪, בעוד שידעו או היה עליהן לדעת שמשרד הפנים לא יאשר את העסקה משום שהפרויקט נוגד את תכנית בניין העיר. לטענתם העירייה הסתירה מידע מהותי, הציגה מצגי שווא, הפרה את ההסכם הפרה יסודית, הפרה את חובת תום הלב, התעשרה על חשבונם והפרה את חובת ההגינות המנהלית. הם תבעו השבה בתוספת הצמדה וריבית, כולל המע"מ, וכן פיצוי בגין ריבית, הוצאות, דמי ייזום ואובדן עסקה. הנתבעות טענו כי אין יריבות עם התובעים 2 ו-3, שאינם צד להסכם (יחסיות החוזה), וכי אין יריבות עם הנתבעת 2. לגופו של עניין הכחישו הטעיה, וטענו כי פעלו בתום לב מתוך אמונה שאישור שר הפנים יינתן לאחר שינוי התכנית, בהסתמך על עסקאות דומות שאושרו בעבר, וכי עמדת משרד הפנים התבהרה להן רק במכתב מיום 18.2.2021. הן טענו כי הנזקים לא הוכחו, הם ספקולטיביים ואין קשר סיבתי, וכי החברה זכאית להשבה בהצמדה בלבד. עוד טענו כי השבת המע"מ מותנית בתצהירי ביטול עסקה שהחברה מסרבת לחתום עליהם, וכי החברה הפרה את ההסכם בעניין המימון ובעניין משרד העלייה והקליטה.
השאלה המשפטית
האם העירייה נהגה בחוסר תום לב ובהטעיה כלפי החברה בכך שהסתירה את עמדת משרד הפנים באשר לאי אישור ההסכם, ואם כן, לאילו רכיבי השבה ופיצוי זכאית החברה.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, מהנימוקים הבאים:
1. יריבות: בית המשפט קבע כי התובעים 2 ו-3 לא התקשרו בחוזה עם מי מהנתבעות, ולכן תביעתם נדחתה.
2. הנתבעת 2: בית המשפט קבע כי לא הונחה תשתית ראייתית נגדה, כי היא זרוע ביצועית של העירייה בלבד, וכי המכתבים התקבלו אצל העירייה ופעלה מולה החברה.
3. חוסר תום לב והטעיה: בית המשפט קבע כי חובת תום הלב בקיום הסכם חייבה את העירייה לגלות לחברה את עמדת משרד הפנים, בייחוד כשהחזיקה בכספי החברה. העירייה קיבלה את מכתב משרד הפנים מיום 2.11.2016 ואת מכתביו מיום 1.2.2017, 20.11.2017 ו-12.3.2020 בעניין מכרזים אחרים, והסתירה אותם מהחברה. היא גם הציגה מצג שווא לפיו אישור שר הפנים יבחן לאחר שינוי התכנית.
4. טענות העירייה נגד החברה: נדחו, משום שהתוספת השנייה הסדירה את הנושאים, העירייה ידעה על ההלוואה, וההסכם אוסר מימון עצמי רק לגבי הקמת הפרויקט ולא לגבי דמי השימוש.
5. נקודת הזמן להיפרדות מההסכם: בהערכה, החברה הייתה שוקלת ביטול בתחילת שנת 2018, ובסבירות גבוהה הייתה מחליטה סופית לסגת לאחר 12.3.20.
6. ריבית הסכמית ו"קנס" הארכת ההלוואה: נדחו, משום שהחברה נטלה סיכון מראש, מדובר בהלוואת בעלים, התובעת 3 נעדרת יריבות, לא הוכח קשר סיבתי, ואין עדות לארכות מעבר לשתיים.
7. דמי ייזום ואובדן הזדמנויות עסקיות: נדחו, משום שלא הוצא היתר בנייה, ההתקשרות עם צד שלישי הייתה ספקולציה עסקית, והעסקה לא מומשה בשל עמדת משרד הפנים.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעת התובעים 2 ו-3: נדחתה
תביעה נגד הנתבעת 2: נדחתה
הפרשי הצמדה על השבת דמי השימוש: 493,751 ₪ לחברה, בתוספת הצמדה וריבית מיום 15.1.25
ריבית כחוק על דמי השימוש: מיום התשלום (4 מיליון ₪ מיום 6.4.2016 ו-1 מיליון ₪ מיום 14.6.2016) ועד התשלום בפועל
החזר הוצאות קידום הפרויקט: 986,814 ₪, בתוספת הצמדה וריבית מיום 15.1.25
הוצאות משפט: 500,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק
ריבית הסכמית על ההלוואה: נדחתה
"קנס" הארכת ההלוואה: נדחה
דמי ייזום: נדחו
אובדן הזדמנויות עסקיות: נדחה
לעיון בתחום: משפט אזרחי ומסחרי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: ביטול חיוב במדור שאינו קיים במזונות זמניים הצהרה על בעלות בפיקדון מול עיקול: המחאת זכות

