התובע, מוסלמי אזרח ישראל, ביקש להתיר את נישואיו לנתבעת, אזרחית מולדובה מהעדה הנוצרית-אורתודוקסית, שעזבה את הארץ, ניתקה את הקשר ולא התגוננה מפני התביעה. בית הדין השרעי אישר בעבר גירושין, אך משרד הפנים לא רשם אותם משום שהצדדים בני דתות שונות.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין תה"ן 20417-06-25 פלוני נ' אלמונית. בית משפט לענייני משפחה בירושלים, כב' השופטת אורית בן דור ליבל. פסק הדין ניתן ביום ד' אלול תשפ"ו, 17 אוגוסט 2026.
טענות הצדדים
התובע, מוסלמי אזרח ישראל, ביקש להתיר את נישואיו לנתבעת, אזרחית מולדובה מהעדה הנוצרית-אורתודוקסית. הצדדים נישאו בשנת 2009 והנישואין הוכרו בבית הדין השרעי. לאחר שהנישואין עלו על שרטון שבה הנתבעת למולדתה והקשר בין הצדדים נותק. התובע גירש את הנתבעת במעמד צד אחד, והגירושין אושרו בבית הדין השרעי ונמסרה תעודת גירושין. משרד הפנים לא רשם את הגירושין משום שהצדדים בני דתות שונות, והתובע נדרש לצרף פסק דין של בית המשפט. לפיכך הגיש את התביעה.
התביעה הומצאה לנתבעת בדרך של תחליף המצאה, בפרסום בשני עיתונים, והיא לא התגוננה.
בית הדין השרעי השיב בחוות דעתו כי יש להעביר את התיק לבית משפט שרעי שיפסוק בפירוק הנישואין לפי השריעה. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה טען כי הסמכות להתרת הנישואין נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, וכי בית הדין השרעי פעל בחוסר סמכות.
השאלה המשפטית
האם הסמכות להתרת נישואי בני זוג מדתות שונות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין השרעי, והאם ניתן להתיר את הנישואין כשהנתבעת עזבה את הארץ, ניתקה קשר ולא התגוננה מפני התביעה.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה מארבעה נימוקים:
א. סמכות בית המשפט: לפי סימן 52 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922 עד 1947, הסמכות הייחודית של בית הדין השרעי בענייני נישואין וגירושין חלה רק כששני הצדדים מוסלמים. בהסתמך על בג"ץ 9476/96 סרגובי, קבע בית המשפט כי כאשר אחד הצדדים אינו בן אותה דת, אין לבית הדין הדתי סמכות והסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
ב. המסלול הייחודי: לפי סעיפים 1(א) ו-3(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969, בית דין דתי אינו קונה סמכות בטרם הפנייה מבית המשפט. לכן בית המשפט קבע כי בית הדין השרעי פעל בחוסר סמכות. בעניין סרגובי נשללה הקניית סמכות שלא במסלול זה, כדי למנוע פיצול סטטוס, כפיית שיפוט ובחירת ערכאה חד-צדדית.
ג. עילת הגירושין: לפי סעיף 5(ג) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969, הסכמת בני הזוג היא תמיד עילה לגירושין. בית המשפט קבע, בהתבסס על הפסיקה שהזכיר, כי נטישה, ניתוק קשר והתעלמות מתביעה שהומצאה מהווים הסכמה מכללא. בית המשפט הוסיף היקש מסעיף 11(ב)(3) לחוק ברית הזוגיות לחסרי דת, תש"ע-2010.
ד. תעודת הגירושין ונסיבות העזיבה: בית המשפט קבע כי תעודת הגירושין של בית הדין השרעי, אף שניתנה בחוסר סמכות, מעידה על ניתוק הקשר ועל הסכמה מכללא. יחד עם עזיבת הנתבעת את הארץ והימנעותה מלהידרש להליך, נתקיימה עילה לפי סעיף 5(ג) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
התביעה להתרת נישואין: התקבלה, והנישואין הותרו
הודעה על הגירושין: המזכירות תודיע לתובע ולמשרד הפנים
המצאה לנתבעת: באחריות התובע להודיע לה בדרכי ההמצאה שהותרו
הוצאות: אין צו להוצאות
לעיון בתחום: גירושין
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.