פסק דין בתביעה קטנה בעניין משלוח הודעות פרסומת בדואר אלקטרוני ללא הסכמה, שבו נבחנו שיעור הפיצוי לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים) והשפעת התנהלותו של הנמען על שיעורו.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"ק 69384-12-25 רז המאושר נ' מימיס. בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו, כבוד השופטת קרן שמש. פסק הדין ניתן ביום י"ח חשוון תשפ"ז, 29 אוקטובר 2026.
טענות הצדדים
התובע הגיש תביעה על סך 38,900 ₪ בגין משלוח 31 דברי פרסומת בדואר אלקטרוני בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982. ההודעות עסקו בייעוץ באמצעות קלפי טארוט, נומרולוגיה ותקשור, ונשלחו בין 7.7.2025 ל-30.11.2025, כלומר בתקופה שלא נכללה בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים. לטענת התובע, ההודעות נשלחו ללא הסכמתו, ללא המילה "פרסומת" בכותרת וללא פרטי זיהוי נדרשים. הוא הוסיף כי הנתבעת אינה מציינת את שמה האמיתי, באופן המטעה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וכי הופרו גם הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. הוא טען כי פסק הדין הקודם לא הרתיע אותה, וכי הגשת התביעה הקודמת כמוה כהודעת סירוב. לדבריו, הוא אינו לוחץ על קישורים מחשש לווירוסים ולהונאות, וגם מחשש שלחיצה על "הסרה" תיחשב הטרדה. הוא עתר ל-1,000 ₪ לכל הודעה, ובסך הכול 31,000 ₪, וכן להוצאות ולהחזר האגרה. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה או להסתפק בפיצוי סמלי. לטענתה, התובע הוא תובע סדרתי הפועל בחוסר תום לב, אוגר הודעות לצורך רווח ואינו מסיר את עצמו מהרשימה. היא הדגישה כי בהודעות קיים לחצן "הסרה" וכי התובע משתמש בכתובות דוא"ל שונות, ולכן התקשתה לאתרו. לדבריה, לאחר פסק הדין הקודם הוסיפה את המילה "פרסומת". היא ציינה כי היא אם חד הורית לילדה בעלת מוגבלות ובעלת עסק קטן, וכי פרטי המפרסם צוינו כנדרש.
השאלה המשפטית
האם משלוח 31 הודעות פרסומת בדוא"ל ללא הסכמה וללא המילה "פרסומת" מזכה את הנמען בפיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, ובאיזה שיעור, כאשר הנמען נמנע במכוון מהסרת עצמו מרשימת התפוצה.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה הקטן, מהנימוקים האלה:
1. הפרה: הנתבעת שלחה 31 הודעות ללא הוכחת הסכמה מפורשת וללא המילה "פרסומת" בכותרת, ולכן בית המשפט קבע כי התקיימה הפרה טכנית של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982.
2. אשם תורם: בית המשפט קבע כי התובע נמנע במכוון מללחוץ על לחצן "הסרה", שאפשר הסרה קלה ומיידית, כחלק מדפוס של חוסר תום לב. לכן אשמו התורם הוא בשיעור ניכר, "קרוב ל-100%".
3. קושי באיתור: בית המשפט קבע כי הנתבעת פעלה לאתר את התובע, וכי טענתה שלא נסתרה, שלתובע כמה כתובות דוא"ל, הקשתה עליה לאתרו ברשימה.
4. מטרת התובע: בית המשפט קבע כי התובע הודה שמטרתו הרתעתית וחינוכית, ושנרשם שוב לשירות ההודעות לאחר הגשת התביעה כדי לבחון את הנתבעת.
5. היקף הפיצוי: בהתאם לרע"א 4704/20, שבו נקבע כי התנהגות שלא בתום לב של הנמען עשויה להשליך על היקף הפיצוי, אימץ בית המשפט את הפיצוי הסמלי שנפסק בהליך הקודם.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים): התקבלה בחלקה הקטן
פיצוי: 25 ₪ בגין כל הודעת פרסומת שנשלחה
סה"כ לתשלום: 775 ₪ מהנתבעת לתובע
טענות לפי חוק הגנת הצרכן בדבר אי ציון פרטי המפרסם: נדחו, כי פרטי הנתבעת הבסיסיים, לרבות מספר הטלפון, מופיעים בהודעות
הוצאות: לא נעשה צו להוצאות
לעיון בתחום: משפט אזרחי ומסחרי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.
קראו גם: פיצוי בגין דברי פרסומת בניגוד לחוק התקשורת הטעיה צרכנית בשיווק שערי כדורגל ליווי בהטסת כלבים לחו"ל: כשל בשירות ואשם תורם

