התובעת, קבלנית שזכתה במכרז לביצוע עבודות תשתית, תבעה 1,699,144 ₪ בשני רכיבים: תשלום בגין הסדרי תנועה זמניים שלטענתה לא נכללו בכתב הכמויות, והוצאות תקורה וניהול מתמשך בשל התמשכות הביצוע.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 67945-12-21 בני עאדל ג'באלי חב' לעבודות עפר ופיתוח - נצרת בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי. בית משפט השלום בחיפה, כבוד השופטת עינב נהרי סנדלר. פסק הדין ניתן ביום א' חשוון תשפ"ז, 12 אוקטובר 2026.
טענות הצדדים
התובעת, קבלנית שזכתה במכרז לביצוע עבודות תשתית, תבעה 1,699,144 ₪ בשני רכיבים עיקריים.
הרכיב הראשון הוא תשלום בגין הסדרי תנועה זמניים: הצבת שוטרים, תאורה זמנית ועגלות חץ. התובעת טענה שמשטרת ישראל דרשה עבודות אלה בפועל, ושהן לא נכללו בכתב הכמויות, שבו תומחרו הסדרי התנועה רק בהתחברויות לכבישים קיימים.
הרכיב השני הוא הוצאות תקורה וניהול מתמשך לפי סעיף 42(5) לחוזה המדף. התובעת טענה שהפרויקט התארך מעבר לתקופת הביצוע החוזית מסיבות התלויות בנתבעת, ושהנתבעת ניהלה אותו בצורה לקויה.
לעומת זאת, הנתבעת טענה שאין עילה ושהעבודות כלולות בחוזה ובכתב הכמויות. לטענתה התובעת לא פעלה לפי מנגנוני החוזה, ולפי סעיף 51(2) להסכם יש לראותה כמי שוויתרה על התביעה. עוד טענה שלא הוכחו הביצוע והתשלום, שלא ניתן אישור תקציבי, ושקבלת התביעה תעקוף את המכרז.
בנוגע לתקורה טענה הנתבעת שהאיחור נגרם באשמת התובעת, ושהעבודות הסתיימו בסיור המסירה במאי 2015. לחלופין ביקשה לקזז פיצוי מוסכם בסך 408,709 ₪, והוסיפה שהארכת תקופת הביצוע הייתה "טכנית" בלבד.
השאלה המשפטית
האם התובעת זכאית לתמורה נוספת בגין הסדרי תנועה זמניים, כאשר לא פעלה לפי מנגנוני החוזה ולא הוכיחה את ההוצאות, והאם היא זכאית להוצאות תקורה בגין התמשכות הביצוע, ובאיזה היקף ועד איזה מועד.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את רכיב הסדרי התנועה הזמניים מכמה נימוקים, שדי בכל אחד מהם, וקיבל באופן חלקי את רכיב הוצאות התקורה:
א. אי הגשת הדרישה במועד: בית המשפט קבע כי לפי סעיף 51 לחוזה המדף היה על התובעת להגיש את תביעותיה לתשלומים נוספים לא יאוחר מ-60 יום לאחר תום החודש שבו בוצעה העבודה, ותביעה שלא הוגשה כך רואים כאילו ויתרה עליה. התכניות שעליהן נשענה התביעה הוכנו כבר בפברואר ובמרץ 2014, ואילו הדרישה הכספית נכללה לראשונה רק בחשבון מס' 8 מיוני 2018. לכן יש לראות את התובעת כמי שוויתרה על התביעה לתשלומים הנוספים.
ב. אי פעולה לפי מנגנון השינויים שבחוזה: בית המשפט קבע כי התובעת החלה בביצוע העבודות בלי לקבל מראש אישור בכתב לשינוי, כנדרש בסעיף 3 לנספח א' "תמחור שינויים" שצורף לחוזה, לא פנתה בכתב למנהל כנדרש בסעיף 5(5) לחוזה המדף, ולא ביקשה פקודת שינויים לפי סעיף 48 לחוזה המדף, גם לא כשהוצאו שתי פקודות השינויים בפרויקט. המכתב מיום 29.2.15 אינו כולל פירוט קונקרטי של העבודות מושא התביעה ואינו עומד בהוראות החוזה. בית המשפט דחה גם את הטענה שפניות התובעת לא נענו: הנתבעת שקלה את הדרישה בסמוך לאחר שהועלתה, באיחור, ודחתה אותה. לפי בית המשפט די בכך כדי לדחות את התביעה, משום שמנגנוני החוזה מאפשרים לנתבעת לפעול במסגרת תקציב מאושר מראש.
ג. מעמד מכריע ללשון החוזה העסקי: בית המשפט קבע כי החוזה הוא חוזה עסקי בין גורמים מנוסים ומיוצגים היטב, ולכן יש לתת ללשונו מעמד מכריע. לשון החוזה ברורה בכל הנוגע לאופן שבו היה על התובעת לפעול בזמן אמת, אם סברה שמגיעה לה תמורה נוספת. בית המשפט נשען בעניין זה על ע"א 7649/18.
ד. ההוצאות לא הוכחו: אף מעבר לכך, בית המשפט קבע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את ההוצאות שנגרמו לה בפועל: המומחה מטעמה חישב את העלויות לפי מחירון ולא לפי חשבוניות וקבלות, גם התשלום לשוטרים חושב לפי מחירון, לא הוסבר כי החשבוניות שצורפו מתייחסות לעבודה שאינה כלולה בכתב הכמויות, ולרוב רכיבי התביעה לא צורפו אסמכתאות כלל.
ה. הזכאות להוצאות תקורה: לפי סעיף 42(5) לחוזה המדף, עיכוב בביצוע כתוצאה מנסיבות התלויות במזמין או מנסיבות שלא הייתה לקבלן שליטה עליהן מזכה את הקבלן בהוצאות תקורה לפי נוסחה. בית המשפט קבע כי בפרויקט גדול, ממושך ומורכב זה התמשכות הביצוע נגרמה מנסיבות שלא הייתה לתובעת שליטה עליהן, וכי לא נמצא בראיות שהנתבעת טענה כלפיה בזמן אמת לאיחור במסירת העבודות.
ו. הדרישה לתקורה הוגשה במועד: בית המשפט קבע כי התובעת דרשה תוספת בגין ניהול מתמשך בחשבון מס' 8 ביוני 2018, בסמוך לאישור הארכת תקופת הביצוע ובהתאם למועד שנקבע בסעיף 10 למסמך ב' לחוזה, תנאים מיוחדים לתנאי חוזה המדף.
ז. ההארכה אינה "טכנית": בפקודת השינויים השנייה מיום 15.3.2018 הוארכה תקופת הביצוע מ-8 חודשים ל-44 חודשים. בית המשפט לא מצא תימוכין לטענה שההארכה טכנית בלבד: אילו הייתה כזו, היה צורך להאריך את משך הביצוע גם בהוראת השינוי הראשונה, והיא לא האריכה אותו. על רקע אישור ההארכה נדחתה גם הטענה שהתובעת איחרה בסיום העבודה, ועמה בקשת הקיזוז.
ח. תקופת החישוב: סיור מסירה ראשוני נערך ביום 6.5.15, ולאחריו השלימה התובעת תיקונים שנדרשו עד לתעודת ההשלמה מיום 31.7.16. לכן חושבה התוספת עד המסירה הראשונה ולא לכל התקופה המוארכת, כלומר תוספת של 8 חודשים, לפי הנוסחה שבסעיף 42(5) לחוזה המדף: תקופת ביצוע חוזית של 8 חודשים, תקופת ביצוע בפועל של 16 חודשים ואחוז הוצאות מוסכם של 6%.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
תביעה לתוספת תמורה בגין הסדרי תנועה זמניים: נדחתה
תביעה להוצאות תקורה: התקבלה באופן חלקי
הוצאות תקורה: הנתבעת תשלם לתובעת 197,248 ₪, בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.5.15 ועד התשלום בפועל
קיזוז פיצוי מוסכם בשל איחור: נדחה
שכר טרחת עורך דין: 24,000 ₪ לתובעת
חלק יחסי מהאגרה: 5,000 ₪ לתובעת
לעיון בתחום: משפט אזרחי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.