ערעור על קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה עיזבון המנוח, ולא היזם בפרויקט פינוי-בינוי, חייב בשכר טרחת האפוטרופוס לדין, וכן על גובה השכר שנפסק.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין עמ"ש 3419-12-25 דרעי (מנהל עיזבון) נ' בורוכובסקי ואח'. בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו, בשבתו כערכאת ערעור. השופטים: עינת רביד (אב"ד), איריס אילוטוביץ' סגל, יחזקאל אליהו. פסק הדין ניתן ביום ד' תשרי תשפ"ז, 15 ספטמבר 2026.
טענות הצדדים
המערער, מנהל עיזבון המנוח, ערער על קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי העיזבון חייב בשכר טרחת האפוטרופוס לדין, שמונה למנוח בשלב מתקדם של פרויקט פינוי-בינוי.
טענות המערער:
- ההחלטה הראשונה והפסיקתה, שחייבו את היזם, בוטלו ללא נימוק וכ"שגגה".
- הסכם התמ"א הוא "עסקת נטו", ולכן היזם נושא בכל הוצאה שהוטלה על הבעלים.
- התנהלות היזם גרמה להשקעת שעות העבודה החריגה.
- השכר שנפסק חורג מהכללים הקבועים בתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים), תשמ"ט-1988, ולא נרשמו שעות בזמן אמת.
טענות המשיב 1 (האפוטרופוס לדין):
- ההחלטה הראשונה חלוטה.
- היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור.
- הכללים אינם חלים על אפוטרופוס לדין.
- ערכאת הערעור אינה מתערבת בשכר טרחה שנקבע בערכאה הדיונית.
- הושקעו כ-450 שעות בתיק דחוף ומורכב, והושגו למנוח הישגים.
- המנוח הסכים בחייו, באמצעות האפוטרופוס שמונה לו, שהשכר ינוכה מהפיצוי מהיזם.
טענות המשיבה 2 (היזם):
- אין יריבות המחייבת אותו בשכר.
- "עסקת נטו" אינה כוללת הוצאות אישיות של דייר.
- סעיף 56(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, מטיל את השכר על מי שמונה לו אפוטרופוס.
- המנוח הוא שסירב לשתף פעולה.
- הוא מצטרף לטענה שגובה השכר מופרך.
השאלה המשפטית
מי חב בתשלום שכר טרחת אפוטרופוס לדין שמונה לדייר בפרויקט פינוי-בינוי, העיזבון או היזם, והאם יש להתערב בגובה השכר שנפסק.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את הערעור בשני רכיביו, האחריות לתשלום וגובה השכר, מהנימוקים הבאים:
1. סעיף 56(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, מטיל את שכר האפוטרופוס על מי שמונה לו אפוטרופוס. בית המשפט קבע כי אף שהסעיף אינו חל בהכרח על אפוטרופוס לדין, ניתן ללמוד ממנו לעניין האחריות לתשלום: מי שנהנה מפעולת האפוטרופוס הוא שחייב בשכרו.
2. בית המשפט קבע כי חוסר רצונו העקרוני של המנוח לצאת מהדירה, גם לאחר חתימת ההסכם עם היזם, הוא שהביא באופן מכריע למינוי, ולא התנהלות היזם.
3. בית המשפט קבע כי ההחלטה הראשונה ניתנה במעמד צד אחד, ולכן לא הייתה חלוטה והיה רשאי לבטלה לאחר ששמע את כל הצדדים.
4. בית המשפט קבע כי האפוטרופוס שמונה למנוח לגוף ולרכוש, בתגובתו מיום 21.5.2023 לא טען נגד חיוב המנוח, אלא רק נגד הגובה.
5. בית המשפט קיבל את פרשנות היזם ל"עסקת נטו": היא מכסה עלויות המשרתות את כלל הדיירים, ומינוי אפוטרופוס לדין הוא צורך אישי של דייר ספציפי.
6. לעניין הגובה, בית המשפט הסתמך על רמ"ש 39085-10-14, שקבע כי הכללים אינם חלים על שכר אפוטרופוס לדין. עוד הסתמך על הכלל שערכאת ערעור אינה מתערבת בשכר טרחת עורכי דין שנקבע בערכאה הדיונית. בית המשפט קבע כי נדרשו פעולות מהירות בלחץ זמן, דירת המנוח הושבחה, והשכר מסתכם בכ-444 ₪ לשעה.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
ערעור: נדחה
אחריות לשכר הטרחה: נותרה על העיזבון
שכר הטרחה שנפסק: 200,000 ₪ בתוספת מע"מ, ללא התערבות
הוצאות למשיב 1: 20,000 ₪ על המערער
הוצאות למשיבה 2: 20,000 ₪ על המערער
הערובה שהפקיד המערער: מחציתה למשיב 1 ומחציתה למשיבה 2, על חשבון ההוצאות
לעיון בתחום: אפוטרופסות
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.