לשון הרע בעיתונות אחריות והגנות בכלי התקשורת

כאשר לשון הרע מתפרסמת בעיתון או בכלי תקשורת אחר, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע מעגל אחריות רחב יותר מפרסום רגיל, שכן סעיף 11 מטיל אחריות פלילית ואזרחית לא רק על מי שכתב או מסר את הדברים, אלא גם על עורך אמצעי התקשורת, על מי שהחליט בפועל על הפרסום ובאחריות אזרחית גם על האחראי לאמצעי התקשורת, קרי המוציא לאור. מנגד, החוק מעמיד לעיתונאי ולעורך שורת הגנות שנועדו לאזן בין הזכות לשם טוב לבין חופש העיתונות והעניין הציבורי, ובראשן הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 והגנות תום הלב שבסעיף 15.

מי נושא באחריות לפרסום לשון הרע בעיתונות

סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מרחיב את מעגל האחריות בפרסום באמצעי תקשורת. הוא קובע כי משפורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית האדם שהביא את הדברים לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומם, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת. החוק מגדיר כי "אמצעי תקשורת" הוא עיתון וכן שידורי רדיו וטלוויזיה הניתנים לציבור, כי "עורך" כולל גם עורך בפועל ובשידור את עורך התוכנית, וכי "האחראי" בעיתון הוא המוציא לאור. משמעות ההסדר היא שעצם היות אדם עורך או מו"ל אינה מעניקה לו חסינות אוטומטית מפני תביעה. עם זאת, סעיף 11(ב) מקנה לעורך הגנה במישור הפלילי אם נקט אמצעים סבירים כדי למנוע את הפרסום ולא ידע עליו. לצד זאת, סעיף 12 מטיל אחריות מוגבלת יותר על מדפיס ומפיץ של פרסום בדפוס, ורק אם ידעו או היו חייבים לדעת שהפרסום מכיל לשון הרע. כך נוצר מדרג אחריות המבחין בין מי שיזם את הפרסום ושלט בתוכנו לבין גורמים טכניים שתפקידם בהפצה בלבד, וההבחנה מבטאת את ההנחה שהשליטה בתוכן העיתונאי מרוכזת בידי הכותב, העורך והמוציא לאור.

הגנות העיתונות אמת הפרסום ותום הלב

שתי משפחות הגנות עומדות במרכז ההגנה על פרסום עיתונאי. הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 קובעת כי תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; שני התנאים מצטברים, ולכן אין די באמת בלבד ללא עניין ציבורי, ולהפך. ההגנה אינה נשללת רק משום שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. לצדה עומדות הגנות תום הלב שבסעיף 15, החלות כאשר הפרסום נעשה בתום לב באחת הנסיבות המנויות. לעיתונאי חשובות במיוחד סעיף 15(2), החל כאשר היחסים בין המפרסם לנמען הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסום, וסעיף 15(4), המגן על הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי. הגנה זו חלה על הבעת דעה ולא על עובדה כוזבת, ומכאן שביקורת עיתונאית לגיטימית נבדלת מהצגת עובדות שקריות כאמת. ההבחנה בין דיווח עובדתי, המחייב בדיקה ואמת, לבין הבעת דעה, המוגנת גם כשהיא חריפה, מלווה את הדיון בהיקף ההגנות ומחדדת את חשיבותו של העניין הציבורי כתנאי סף לפרסום עיתונאי.

חזקות תום הלב ודיווח על הליכים ואיזון חופש העיתונות

סעיף 16 מסדיר את נטל ההוכחה ביחס לתום הלב. לפי סעיף 16(א), הוכיח הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות שבסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, קמה חזקה שפעל בתום לב. מנגד, סעיף 16(ב) קובע חזקות של היעדר תום לב, בין היתר כאשר הדבר שפורסם לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו, או כאשר לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים לבדוק אם הדבר אמת. דרישת האמצעים הסבירים לבדיקה מגלמת את חובת הזהירות העיתונאית. בנוסף, סעיף 13 מונה פרסומים מותרים שאינם משמשים עילה לתביעה, ובהם לפי סעיף 13(7) דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע בישיבה פומבית של הליך שיפוטי או ועדת חקירה. הסדר זה מאפשר דיווח עיתונאי הוגן על הליכים משפטיים בלא חשש מתביעה, כל עוד הדיווח מדויק והוגן. מכלול ההוראות משקף איזון בין חופש העיתונות והזכות של הציבור לדעת לבין הזכות לשם טוב.

שאלות נפוצות

האם עורך העיתון אחראי לכתבה שכתב עיתונאי אחר?

כן. סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מטיל אחריות גם על עורך אמצעי התקשורת ועל מי שהחליט בפועל על הפרסום, בנפרד מהאחריות של הכותב עצמו. במישור הפלילי עומדת לעורך הגנה לפי סעיף 11(ב) אם נקט אמצעים סבירים למנוע את הפרסום ולא ידע עליו, אך במישור האזרחי ההגנה מצומצמת יותר.

מה ההבדל בין הגנת אמת הפרסום להגנת תום הלב?

הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 דורשת שהפרסום יהיה אמת וגם שיהיה בו עניין ציבורי, בשני תנאים מצטברים. הגנות תום הלב שבסעיף 15 אינן דורשות בהכרח הוכחת אמת, אלא שהפרסום נעשה בתום לב באחת הנסיבות המנויות בחוק, כגון הבעת דעה על בעל תפקיד ציבורי. השתיים עשויות לחול בנפרד או במקביל.

האם מותר לעיתון לדווח על מה שנאמר בבית המשפט?

סעיף 13(7) לחוק קובע שדין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע בישיבה פומבית של הליך שיפוטי אינו משמש עילה לתביעה. משמעות הדבר היא שדיווח עיתונאי מדויק והוגן על הנעשה בדיון פומבי מוגן, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21 והדיווח נאמן למתרחש בפועל.

מתי לא תעמוד לעיתונאי הגנת תום הלב?

לפי סעיף 16(ב), חזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב, בין היתר, כאשר הדבר שפורסם לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו, או כאשר לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים לבדוק אם הדבר אמת. לכן פרסום שלא נבדק כראוי או שהמפרסם ידע שאינו אמת עלול לאבד את הגנת תום הלב.

הכללים בדבר אחריות עורך ומו"ל וההגנות של אמת הפרסום ותום הלב מגלמים איזון עדין בין חופש העיתונות והזכות של הציבור לדעת לבין הזכות לשם טוב, ויישומם תלוי בנסיבות הפרטניות של כל פרסום ופרסום, ובבחינת מידת ההוגנות והזהירות שנקט הגורם המפרסם.

קראו גם: זכות התגובה ופרסום תיקון בלשון הרע פיצוי ללא הוכחת נזק בלשון הרע (סעיף 7א)