חינוך ילדים אחרי גירושין: החלטות ומחלוקות

לאחר גירושין נשארים שני ההורים האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, והאפוטרופסות אינה פוקעת עם פירוק הנישואין. משמעות הדבר היא שהחלטות חינוכיות מהותיות, כמו בחירת מוסד לימודים או זרם חינוכי, דורשות את הסכמת שני ההורים. כאשר אין הסכמה, ההכרעה נמסרת לבית המשפט לענייני משפחה, שדן בעניין לפי טובת הקטין.

אפוטרופסות משותפת נשמרת גם אחרי הגירושין

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע בסעיף 14 ששני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. אפוטרופסות זו אינה פוקעת בעת הגירושין, אלא נשארת בידי שני ההורים גם לאחר שהקשר הזוגי הסתיים. חשוב להבחין בין משמורת לבין אפוטרופסות: העובדה שהילד מתגורר דרך קבע אצל אחד ההורים אינה גורעת מזכויותיו וחובותיו של ההורה השני בכל הנוגע לחינוך. סעיף 15 לחוק מפרט שאפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, ובכלל זה חינוכו, לימודיו והכשרתו לעבודה ולמשלח יד. מכאן שתחום החינוך נמצא בליבת האחריות ההורית המשותפת, ואינו נתון להכרעה חד צדדית של ההורה שהילד במשמורתו. הבנה זו היא נקודת המוצא לכל דיון במחלוקת חינוכית שמתעוררת לאחר הפרידה.

אילו החלטות דורשות הסכמת שני ההורים

סעיף 18 לחוק קובע שבכל עניין הנתון לאפוטרופסות חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה. הסכמת אחד ההורים יכולה להשתמע מהתנהגותו, אך בהחלטות מהותיות נדרשת הסכמה מפורשת של שניהם. מבחינה מעשית, החלטות חינוכיות מהותיות כוללות בין השאר בחירת מוסד לימודים, בחירת זרם חינוכי, מעבר בית ספר וטיפולים חינוכיים-רגשיים. בעניינים אלה הורה שהילד במשמורתו אינו רשאי להכריע לבדו, גם אם הילד מתגורר עמו רוב הזמן. לצד ההחלטות המהותיות קיימים עניינים יומיומיים שגרתיים, שבהם ההורה המצוי עם הילד באותה עת פועל לפי שיקול דעתו מבלי להיזקק להסכמה מוקדמת מפורשת. ההבחנה בין החלטה מהותית לבין עניין שגרתי אינה תמיד חדה, ולכן מקובל שההורים מסדירים מראש בהסכם הגירושין את אופן קבלת ההחלטות בנושאי חינוך, כדי לצמצם חיכוכים עתידיים.

מה קורה כאשר ההורים אינם מסכימים

כאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה בעניין חינוכי מהותי, מכריע בית המשפט לענייני משפחה. אמת המידה המנחה את בית המשפט היא טובת הקטין, שהיא עקרון-על בכל הכרעה הנוגעת לילדים. במסגרת זו בוחן בית המשפט את נסיבותיו הקונקרטיות של הילד, את צרכיו ואת השלכות ההחלטה עליו, ולא את נוחות ההורים או את עמדתם העקרונית. לפני פנייה לערכאה שיפוטית, פתוחה בפני ההורים דרך יישוב המחלוקת בגישור. בהליך גישור ההורים מנסים להגיע להסכמה בסיוע גורם מקצועי ניטרלי, מבלי שההכרעה תיכפה עליהם מבחוץ. גישור עשוי לשמר את היכולת של ההורים להמשיך ולקבל יחד החלטות בעתיד, שכן חינוך ילדים מלווה בשרשרת החלטות לאורך שנים ולא באירוע חד פעמי. כאשר הגישור אינו צולח או שמדובר במחלוקת מתמשכת, ההכרעה מובאת לפתחו של בית המשפט.

שאלות נפוצות

האם ההורה המשמורן יכול להעביר את הילד לבית ספר אחר לבד?

מעבר בית ספר נחשב החלטה חינוכית מהותית, ולכן הוא דורש את הסכמת שני ההורים ולא רק את ההורה שהילד במשמורתו. אם ההורה השני מתנגד ואין הסכמה, ניתן לפנות לגישור או לבית המשפט לענייני משפחה להכרעה לפי טובת הקטין.

האם האפוטרופסות של אחד ההורים מתבטלת בגירושין?

לא. לפי סעיף 14 לחוק, שני ההורים נשארים האפוטרופסים הטבעיים של הילד, והאפוטרופסות אינה פוקעת עם הגירושין. גם ההורה שהילד אינו מתגורר עמו דרך קבע שומר על זכויותיו וחובותיו בענייני חינוך.

מה ההבדל בין משמורת לבין הכרעה בענייני חינוך?

משמורת נוגעת למקום מגוריו של הילד ולסידורי היומיום, בעוד שהכרעה בענייני חינוך מהותיים נתונה לשני ההורים במשותף מכוח האפוטרופסות. הורה משמורן אינו רשאי להכריע לבדו בעניינים חינוכיים מהותיים כמו בחירת זרם חינוכי.

לאן פונים כשההורים לא מצליחים להסכים על חינוך הילד?

ניתן לפנות תחילה לגישור, שבו גורם מקצועי ניטרלי מסייע להורים להגיע להסכמה. אם אין הסכמה, ההכרעה נמסרת לבית המשפט לענייני משפחה, שדן בעניין לפי עקרון טובת הקטין.

חינוך הילדים לאחר גירושין נשען על העיקרון שאפוטרופסות שני ההורים נמשכת גם כאשר הקשר הזוגי הסתיים, וכי החלטות מהותיות בתחום זה שייכות לשניהם במשותף. הבנת ההבחנה בין עניינים שגרתיים לבין החלטות מהותיות, לצד היכרות עם דרכי יישוב המחלוקת בגישור ובבית המשפט, מסייעת להורים לשמור על מסגרת יציבה עבור הילד גם בתקופה של שינוי.

קראו גם: הסכם שיתוף לגבי נכסים: מה הוא ומתי נדרש דירת המגורים בגירושין: זכויות, פינוי וחלוקה