הגנת תום הלב בלשון הרע לפי סעיף 15

הגנת תום הלב היא אחת ההגנות המרכזיות העומדות לנתבע בתביעת לשון הרע, והיא מעוגנת בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. בשונה מהגנת "אמת בפרסום" שבסעיף 14, שעניינה נכונות הדברים, הגנת תום הלב אינה מותנית בכך שהפרסום היה אמת. היא חלה כאשר הפרסום נעשה בתום לב ובאחת מ-12 הנסיבות המנויות בסעיף 15(1) עד 15(12). שני התנאים מצטברים: על הנתבע להראות גם תום לב וגם השתייכות לאחת החלופות. סעיף 16 לחוק מוסיף חזקות המקלות או מכבידות על הוכחת תום הלב.

הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע כי במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות המנויות בסעיף. מבנה ההגנה כולל שני רכיבים מצטברים. הרכיב הראשון הוא תום לב, מונח שהחוק אינו מגדיר במדויק, ובתי המשפט בוחנים אותו לפי הנסיבות, לרבות אמונת המפרסם בנכונות הדברים והזהירות שנקט. הרכיב השני הוא השתייכות הפרסום לאחת מ-12 החלופות שבסעיף 15(1) עד 15(12). היעדר אחד מהרכיבים שולל את ההגנה. חשוב להבחין כי ההגנה אינה דורשת שהפרסום יהיה אמת; היא מגנה על מפרסם שפעל בנסיבות מוכרות ובתום לב, גם אם בדיעבד התברר שהתוכן אינו מדויק. עם זאת, אמונה בנכונות הדברים ונקיטת אמצעים סבירים לבירורם משפיעות על שאלת תום הלב, כפי שעולה מסעיף 16 לחוק.

החלופות המנויות בסעיף 15(1) עד 15(12)

סעיף 15 מונה 12 מצבים שבהם יכולה לקום הגנת תום הלב. הראשונה, סעיף 15(1), חלה כשהמפרסם לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע. סעיף 15(2) חל כשהיחסים בין המפרסם לנמען הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסום. סעיף 15(3) עניינו פרסום לשם הגנה על עניין אישי כשר. סעיף 15(4) מגן על הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי. סעיף 15(5) עניינו הבעת דעה על התנהגות בעל דין, בא כוחו או עד בהליך. סעיף 15(6) חל על ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית או אמנותית שהנפגע פרסם. סעיף 15(7) עוסק בהבעת דעה של מי שממונה על הנפגע מכוח דין או חוזה. סעיף 15(8) חל על תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבלה. סעיף 15(9) עניינו דין וחשבון נכון והוגן על אסיפה פומבית או ישיבת תאגיד. סעיף 15(10) מגן על פרסום שנועד לגנות או להכחיש לשון הרע קודמת. סעיף 15(11) עוסק במסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת לשם בחינת פרסומה. סעיף 15(12) חל על שידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש, כשהמפרסם לא ידע ולא יכול היה לדעת על כוונה לפרסם לשון הרע.

חזקת תום הלב לפי סעיף 16 לחוק

סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע כללי הוכחה וחזקות הנוגעים לתום הלב. לפי הסעיף, אם הנתבע הוכיח שעשה את הפרסום באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב. חזקה זו מקלה על הנתבע, שכן אין עליו להוכיח את תום לבו במישרין, אלא די בכך שהתקיימו החלופה והמידתיות. מנגד, הסעיף קובע חזקות המכבידות, ולפיהן חזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב בשלושה מצבים: כשהדבר שפורסם לא היה אמת והנתבע לא האמין באמיתותו; כשהדבר לא היה אמת והנתבע לא נקט אמצעים סבירים לבירור אמיתותו לפני הפרסום; וכשנתכוון לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים בחלופה. חזקות אלה ניתנות לסתירה, אך הן ממחישות כי אמונה בנכונות הדברים וזהירות סבירה הן רכיבים מרכזיים בקיום ההגנה.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין הגנת תום הלב להגנת אמת בפרסום?

הגנת אמת בפרסום שבסעיף 14 לחוק דורשת שהדבר שפורסם היה אמת ושהיה בפרסום עניין ציבורי. הגנת תום הלב שבסעיף 15 אינה מותנית בנכונות הדברים, אלא בכך שהפרסום נעשה בתום לב ובאחת הנסיבות המנויות בסעיף. מדובר בשתי הגנות נפרדות, ונתבע יכול לטעון לשתיהן במקביל.

האם הגנת תום הלב חלה גם אם הפרסום לא היה אמת?

כן. סעיף 15 מגן על מפרסם שפעל בתום לב ובאחת החלופות, גם אם התברר שהתוכן אינו מדויק. עם זאת, סעיף 16 קובע חזקה שלפיה פרסום שאינו אמת שהמפרסם לא האמין באמיתותו או לא בירר בזהירות סבירה עלול להיחשב כפרסום שלא בתום לב.

מהם התנאים לקיום הגנת תום הלב?

נדרשים שני תנאים מצטברים: שהפרסום נעשה בתום לב, ושהוא נכנס לאחת מ-12 הנסיבות המנויות בסעיף 15(1) עד 15(12) לחוק. בהיעדר אחד משני התנאים ההגנה אינה חלה.

על מי מוטל נטל ההוכחה בהגנת תום הלב?

הנתבע נדרש להוכיח כי הפרסום נעשה באחת הנסיבות שבסעיף 15 וכי לא חרג מתחום הסביר. אם עמד בכך, קמה לטובתו חזקת תום הלב לפי סעיף 16. התובע רשאי לסתור חזקה זו, למשל בהוכחת אחת החזקות המכבידות שבסעיף.

הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מהווה מנגנון מרכזי לאיזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי וחובות דיווח וביקורת. הבנת מבנה ההגנה, החלופות שבסעיף 15 והחזקות שבסעיף 16, לצד ההבחנה מהגנת האמת שבסעיף 14, חיונית לכל מי שמבקש להעריך את סיכויי הטענות בתביעת לשון הרע.