לשון הרע נגד איש ציבור כפופה לאותו חוק החל על כל אדם, חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965, אך בתי המשפט מאזנים במסגרתו בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. איש ציבור נחשף לביקורת רחבה יותר על התנהלותו הציבורית, ולכן הבעת דעה על מעשיו בתפקיד ציבורי חוסה לרוב תחת הגנת תום הלב שבסעיף 15(4). עם זאת, איש ציבור אינו מאבד את זכותו לשם טוב, ופרסום עובדות כוזבות עליו עלול להקים אחריות.
אותו חוק, נקודת איזון שונה
הגדרת לשון הרע בסעיף 1 לחוק חלה על כל אדם, ובכללם נבחרי ציבור, נושאי משרה ואנשי תקשורת. פרסום שיש בו כדי להשפיל אדם, לבזותו או לפגוע במשרתו או בעסקו עשוי להיחשב לשון הרע. יחד עם זאת, השיח הציבורי נהנה ממעמד מיוחד. חופש הביטוי הוא ערך יסוד בשיטת המשפט, ובתי המשפט מכירים בכך שדמוקרטיה מתפקדת מחייבת אפשרות לבקר בעלי תפקידים ולחשוף מידע על התנהלותם. משום כך, כאשר עומדים זה מול זה חופש הביטוי בענייני ציבור לבין שמו הטוב של איש ציבור, נקודת האיזון נוטה להעניק מרחב נשימה רחב יותר לביקורת. אדם שבחר להיכנס לחיים הציבוריים מקבל על עצמו רמת חשיפה גבוהה יותר לבחינה ולביקורת של מעשיו הציבוריים. הרחבה זו נוגעת להתנהלות בתפקיד הציבורי, ולא בהכרח לחייו הפרטיים של אותו אדם.
הגנת אמת בפרסום והבעת דעה
שתי הגנות מרכזיות עומדות למי שנתבע בגין פרסום על איש ציבור. הראשונה היא הגנת אמת בפרסום שבסעיף 14: הגנה טובה היא שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. שני התנאים מצטברים, ובענייני איש ציבור העניין הציבורי מתקיים לעיתים קרובות. ההגנה אינה נשללת רק משום שפרט לוואי שולי, שאין בו פגיעה של ממש, לא הוכח כאמיתי. ההגנה השנייה היא הגנת תום הלב על הבעת דעה. סעיף 15(4) מגן על פרסום שהיה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, וכן על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו כפי שנתגלו באותה התנהגות. כאן מצוי קו הגבול המרכזי: הבעת דעה וביקורת על התנהלות ציבורית מוגנת, בעוד קביעה עובדתית כוזבת אינה נהנית מהגנת הדעה, ועליה לעמוד בהגנת האמת. סעיף 16 מוסיף חזקת תום לב כאשר הפרסום לא חרג מתחום הסביר, אך חזקה זו נסתרת אם הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו או לא נקט אמצעים סבירים לבררו.
גבולות הביקורת ותרופות
ההגנה הרחבה על ביקורת אינה בלתי מוגבלת. גם כלפי איש ציבור, פרסום עובדות כוזבות, פרסום שחרג מתחום הסביר, או פרסום שנעשה מתוך כוונה לפגוע מעבר לדרוש, עלולים לחרוג מגבולות ההגנה ולהקים אחריות. כאשר בית המשפט מוצא כי נעשתה לשון הרע ללא הגנה, עומדות לנפגע תרופות. סעיף 7א מאפשר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, עד לסכום של כ-75,000 ש״ח, ובפרסום שנעשה בכוונה לפגוע עד כ-150,000 ש״ח, סכומים הצמודים למדד ונכונים לשנת 2026. בית המשפט מוסמך גם להורות על פרסום תיקון או הכחשה ועל איסור הפצה (סעיף 9). תקופת ההתיישנות של תביעה אזרחית בשל לשון הרע היא שבע שנים, בהתאם לדין הכללי. יש להבחין בין חוק איסור לשון הרע לבין חוק הגנת הפרטיות, שהוא חוק נפרד בעל כללים משלו.
שאלות נפוצות
האם מותר לבקר איש ציבור?
כן. ביקורת והבעת דעה על התנהלותו של איש ציבור בתפקידו הציבורי מוגנות לרוב תחת הגנת תום הלב (סעיף 15(4)). אדם שנכנס לחיים הציבוריים מקבל רמת חשיפה גבוהה יותר לבחינה ולביקורת.
מה ההבדל בין הבעת דעה לבין קביעת עובדה?
הבעת דעה על התנהלות ציבורית חוסה תחת סעיף 15(4). קביעה עובדתית כוזבת אינה נהנית מהגנת הדעה, ועליה לעמוד בהגנת האמת שבסעיף 14, המחייבת שהפרסום היה אמת ושהיה בו עניין ציבורי.
האם איש ציבור יכול לתבוע בגין לשון הרע?
כן. איש ציבור אינו מאבד את זכותו לשם טוב עם כניסתו לתפקיד. פרסום עובדות כוזבות, או פרסום שחרג מתחום הסביר ונעשה מתוך כוונה לפגוע, עשוי להקים אחריות גם כלפי מבקר.
מהי הגנת אמת בפרסום?
לפי סעיף 14, הגנה טובה היא שהדבר שפורסם היה אמת וכי היה בפרסום עניין ציבורי. שני התנאים מצטברים, ופרט לוואי שולי שלא הוכח אינו שולל את ההגנה.
מהו גובה הפיצוי האפשרי?
סעיף 7א מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק עד כ-75,000 ש״ח, ובכוונה לפגוע עד כ-150,000 ש״ח, צמוד מדד ונכון לשנת 2026. בית המשפט רשאי גם להורות על פרסום תיקון או הכחשה (סעיף 9).
סוגיית לשון הרע נגד איש ציבור ממחישה את המתח המובנה שבין שני ערכים מוגנים: חופש הביטוי, החיוני לשיח ציבורי פתוח, וזכותו של אדם, גם אם הוא נבחר ציבור, לשמו הטוב. הדין מבקש לאזן ביניהם באמצעות הבחנה בין דעה לעובדה ובין ההתנהלות הציבורית לפרטית. היכרות עם ההגנות ועם גבולותיהן מסייעת הן למי שמבקר והן למי שנפגע.
קראו גם: לשון הרע במקום העבודה בין עובדים ומעביד לשון הרע בין שכנים: מצבים נפוצים ודרכי טיפול