אלימות במשפחה, הטרדה מאיימת וצו הרחקה
שני מסלולים משפטיים להרחקה ולהגנה: צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, וצו מניעת הטרדה מאיימת לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.
שני מסלולים, סעד אחד במהותו
בדין הישראלי קיימים שני מסלולים עיקריים להוצאת צו שמרחיק אדם ומגן על מי שנשקפת לו סכנה. המסלול הראשון הוא צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, והוא חל על יחסים בתוך המשפחה. המסלול השני הוא צו מניעת הטרדה מאיימת לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, והוא חל על כל אדם, גם בהעדר קרבת משפחה. הסעד שמעניקים שני המסלולים דומה במהותו, וההבחנה המרכזית ביניהם נעוצה בזהות הצדדים.
בשפה היום-יומית נהוג לכנות את שני הצווים "צו הרחקה", אף שאין זה מונח סטטוטורי. שני החוקים נבנו על אותו הגיון של הגנה מהירה, ולכן חשוב להכיר את המאפיינים של כל מסלול: מי מוגן, מהן העילות, מה כולל הצו, כמה זמן הוא תקף ובאיזו ערכאה מגישים אותו. הבנת ההבדלים מאפשרת החלטה מושכלת על המסלול המתאים לנסיבות.
החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991
מיהו "בן משפחה" והיכן מגישים
החוק מגן על מי שנכנס להגדרת "בן משפחה" בסעיף 1, והגדרה זו רחבה. היא כוללת בן זוג, לרבות בן זוג לשעבר וידוע בציבור, הורה או בן זוגו, הורה של בן הזוג, סב וסבתא, צאצא, אח ואחות, גיס וגיסה, דוד ודודה, אחיין ואחיינית, וכן מי שהיה אחראי במשק בית משותף על קטין או על חסר ישע. אותו סעיף מגדיר גם "בית משפט" באופן רחב: בית משפט השלום, בית המשפט לענייני משפחה, וגם בית דין דתי, ובכללו בית הדין הרבני. כך בית הדין הרבני מוסמך אף הוא לתת צו הגנה, ולצורך כך קיימות תקנות סדרי הדין בבתי הדין הרבניים, התשנ"ט-1999.
העילות ומי רשאי לבקש
סעיף 3 לחוק מפרט את העילות למתן צו הגנה. בית המשפט רשאי לתת צו כאשר בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג המשיב באלימות גופנית כלפי בן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין. עילה נוספת קמה כאשר התנהגות המשיב נותנת בסיס סביר להניח שהוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או עלול לבצע בו עבירת מין, וכן כאשר התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת. שליטה כלכלית אינה קטגוריה נפרדת ומוגדרת של "אלימות", אך היא עשויה להיות רלוונטית במסגרת בחינת ההתעללות הנפשית המתמשכת, או במסגרת הפגיעה בשימוש בנכס לפי סעיף 2(א)(3). את הבקשה רשאים להגיש בן המשפחה עצמו, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע משטרתי, ועובד סוציאלי.
מה כולל הצו ומהו תוקפו
סעיף 2 לחוק מגדיר את תוכן הצו. בית המשפט רשאי לאסור על המשיב, כולם או מקצתם, להיכנס לדירה שבה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסוים ממנה, אף אם יש לו זכות כלשהי בדירה. עוד ניתן לאסור עליו להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום, ולמנוע ממנו לפעול באופן המקשה על שימוש בנכס. הצו יכול לכלול גם דרישה לערובה לקיומו ולהתנהגות טובה. באשר לתקופה, סעיף 5(א) קובע כי תוקף הצו לא יעלה על שלושה חודשים, וכי ניתן להאריכו מעת לעת ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חודשים. רק מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה ניתן להאריך את התוקף עד תקופה כוללת של שנה, ומנימוקים מיוחדים כאמור עד שנה נוספת. אין בחוק צו הגנה "קבוע": המונחים "צו זמני" ו"צו קבוע" רווחים בשיח היום-יומי, אך כל צו הגנה מוגבל בזמן ובר-הארכה בגבולות שנקבעו. בפועל ההליך מתחיל לרוב בצו במעמד צד אחד, שאחריו נערך דיון במעמד שני הצדדים, ובסופו ניתן צו לפי סעיף 5.
נשק, תסקיר והפרה
כאשר ניתן צו נגד אדם, חלה עליו לפי סעיף 2ב הגבלה בתחום כלי הנשק: איסור על החזקת נשק ונשיאתו, ובית המשפט מורה על תפיסת הנשק לאלתר. סעיף 6 מאפשר לבית המשפט להורות לעובד סוציאלי להכין תסקיר, והתסקיר יכול להתייחס לכל בני המשפחה ולא רק לקטינים. הפרת צו הגנה, לפי סעיף 7, מהווה עבירה פלילית, ושוטר רשאי לעצור מפר, בפרט בהפרת איסור כניסה לדירה או שמירת מרחק. הצו ניתן על ידי הערכאה השיפוטית ולא על ידי המשטרה, שתפקידה באכיפה ובמעצר המפר. עם זאת, כדי לאזן בין הצדדים, החוק מאפשר לבית המשפט לחייב בהוצאות מבקש שהגיש בקשה בקנטרנות או בחוסר תום לב.
חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001
מטרת החוק וההגדרה
סעיף 1 לחוק מגדיר את מטרתו: להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו. סעיף 2(א) מגדיר "הטרדה מאיימת" כהטרדתו של אדם בכל דרך שהיא, או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו, או כי הוא עלול לפגוע בגופו. סעיף 2(ב) מונה סוגי התנהגות שעשויים להיחשב הטרדה מאיימת, ובהם בילוש, מארב או התחקות אחר תנועות האדם, נקיטת איומים, יצירת קשר בעל פה או בכתב, ופגיעה ברכוש, בשם הטוב או בחופש התנועה. סעיף 2(ג) מבהיר שאין נפקא מינה אם המעשים נעשו כלפי האדם עצמו או כלפי אדם אחר הקרוב לו.
העילות ותוכן הצו
לפי סעיף 4, כאשר בית המשפט נוכח כי אדם נקט הטרדה מאיימת, הוא רשאי לצוות עליו להימנע מן המעשים, ובנסיבות של חשש לפגיעה ממשית בשלוות החיים אף להוסיף הוראות מרחיקות לכת יותר. צו ניתן גם כאשר התנהגות המשיב נותנת בסיס סביר להניח סכנה גופנית ממשית או חשש לביצוע עבירת מין, או כאשר סמוך לבקשה פגע בגוף, ביצע עבירת מין או כלא שלא כדין. את הבקשה רשאים להגיש הנפגע או אדם מטעמו, וכן היועץ המשפטי לממשלה או נציגו. תוכן הצו לפי סעיף 5(א) כולל, בין היתר, איסור להטריד בכל דרך ובכל מקום, איסור לבלוש, לארוב או להתחקות, איסור ליצור קשר, וחובה לשמור מרחק מן המקומות שבהם נמצא הנפגע. הצו יכול לכלול גם איסור החזקה ונשיאה של נשק, לצד הוראה על תפיסתו לאלתר.
תוקף, צו במעמד צד אחד והפרה
סעיף 6 קובע כי תוקף צו מניעת הטרדה מאיימת לא יעלה על שישה חודשים, וכי בית המשפט רשאי להאריך ולחזור ולהאריך אותו ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שנה. רק מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה ניתן להאריך את התוקף עד תקופה כוללת של שנתיים. סעיף 7 מסדיר את מתן הצו במעמד צד אחד: בית המשפט רשאי לתת צו כזה כאשר הדבר דרוש להגנה מיידית על שלום הנפגע, או כשהמשיב הוזמן כדין ולא התייצב. סעיף 7(ב) קובע שאם ניתן צו במעמד צד אחד, הדיון בנוכחות שני הצדדים יתקיים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו. הפרת הצו היא עילת מעצר, ומהווה עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
השוואה בין שני החוקים
חוק מניעת הטרדה מאיימת נבנה על מודל החוק למניעת אלימות במשפחה, אך ללא ההגבלה ליחסי משפחה. מכאן שהסעד דומה במהותו בשני המסלולים, ואילו ההבדלים מתמקדים בזהות המוגן, בתקופות התוקף ובערכאות. הטבלה שלהלן מרכזת את ההבחנות המרכזיות.
| מאפיין | חוק למניעת אלימות במשפחה | חוק מניעת הטרדה מאיימת |
|---|---|---|
| מי מוגן | בן משפחה בלבד, לפי הגדרה רחבה (סעיף 1) | כל אדם, גם ללא קרבת משפחה |
| שם הצו | צו הגנה | צו מניעת הטרדה מאיימת |
| תוקף ראשוני | עד שלושה חודשים (סעיף 5(א)) | עד שישה חודשים (סעיף 6) |
| תקרת הארכה | עד שישה חודשים, ומנימוקים מיוחדים עד שנה ואז שנה נוספת | עד שנה, ומנימוקים מיוחדים עד שנתיים |
| ערכאות | בית משפט השלום, בית המשפט לענייני משפחה, בית דין דתי (רבני, נוצרי, שרעי, דרוזי) | בית משפט השלום, בית משפט לנוער, בית המשפט לענייני משפחה |
| מעמד צד אחד | אפשרי, ואחריו דיון במעמד שני הצדדים בהקדם (סעיף 4) | אפשרי, ואחריו דיון תוך שבעה ימים (סעיף 7(ב)) |
| נשק | איסור החזקה ונשיאה ותפיסה מיידית (סעיף 2ב) | איסור החזקה ונשיאה ותפיסה מיידית (סעיף 5(א)) |
| הפרה | עבירה פלילית, שוטר רשאי לעצור מפר (סעיף 7) | עילת מעצר, עבירה לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין |
| הסעד | הרחקה, איסור קשר, איסור התקרבות, ערובה, נשק | זהה במהותו |
הקשר בין שני החוקים אינו רק רעיוני. סעיף 2(ח1) לחוק למניעת אלימות במשפחה קובע גשר מפורש: בית משפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי חוק זה רשאי לתת גם צו מניעת הטרדה מאיימת לבן המשפחה, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת. כך יכול בית המשפט להתאים את הסעד לנסיבות המקרה, גם כאשר הבקשה הוגשה במקור במסלול אחד בלבד.
ההליך המעשי: מהגשת הבקשה ועד הדיון
הבקשה מוגשת לערכאה המוסמכת בליווי תצהיר מפורט, שבו מתוארים האירועים והנסיבות המבססים את החשש לפגיעה. התצהיר הוא לב הבקשה, משום שבשלב הראשון בית המשפט בוחן אותה לעיתים ללא נוכחות המשיב. כאשר קיים צורך בהגנה מיידית, בית המשפט רשאי לתת צו במעמד צד אחד, שנועד לגשר על פרק הזמן שעד לדיון.
לאחר מתן צו במעמד צד אחד נקבע דיון בנוכחות שני הצדדים, ובו ניתנת למשיב הזדמנות מלאה להשמיע את טענותיו. בהליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת נקבע לוח זמנים מפורש: הדיון יתקיים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו, לפי סעיף 7(ב). מבנה זה מאזן בין הצורך בהגנה דחופה לבין זכות הטיעון של המשיב, שכן צו שניתן במעמד צד אחד אינו סוף ההליך אלא תחילתו.
בקשות מסוג זה נועדו להגנה דחופה, ולכן הן אינן כרוכות באגרת בית משפט. אפשר להגיש את הבקשה כהליך עצמאי, וניתן גם לשלב אותה במסגרת הליך משפחה רחב יותר המתנהל בין הצדדים. לעמוד הגירושין המלא: גירושין בישראל: מסגרת מלאה.
השפעה על הסדרי שהות ועל הליך הגירושין
כאשר צו הרחקה אוסר קשר בין הורים, עשויה להיות לכך השלכה מעשית על אופן הפעלת הסדרי השהות עם הילדים. במצבים כאלה נדרש לעיתים הסדר טכני שמונע מפגש ישיר בין ההורים, כגון מסירת הילדים ואיסופם באמצעות צד שלישי או במקום ניטרלי. הצו עצמו עוסק ביחסים בין המבוגרים, ואילו הסדרי השהות נקבעים בהליך נפרד.
בית המשפט לענייני משפחה מכריע בענייני הסדרי השהות לפי עקרון טובת הילד. קיומו של צו או של מחלוקת על התנהלות בין ההורים הוא נתון שבית המשפט שוקל, אך אין בו כשלעצמו כדי לקבוע מראש את תוצאת ההליך, וכל מקרה נבחן לגופו. חשוב להפריד בין המסלול של צו ההגנה או צו מניעת ההטרדה המאיימת לבין ההליכים הרכושיים והמשפחתיים המתנהלים במקביל.
הליך הגירושין עצמו מתנהל בערכאותיו: אצל בני זוג יהודים הגט ניתן בבית הדין הרבני, ושאלות נלוות כמו מזונות, חלוקת רכוש והסדרי שהות נדונות בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, בהתאם לכללי הסמכות. צו הרחקה יכול להינתן במקביל להליכים אלה או במנותק מהם.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין צו הגנה לצו מניעת הטרדה מאיימת?
ההבדל המרכזי הוא בזהות הצדדים. צו הגנה ניתן לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, וחל על יחסים בתוך המשפחה בלבד, לפי הגדרת "בן משפחה" בסעיף 1. צו מניעת הטרדה מאיימת ניתן לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, וחל על כל אדם, גם כאשר אין בין הצדדים קרבת משפחה. הסעד דומה במהותו בשני המסלולים, אך תקופות התוקף שונות: תוקף ראשוני של עד שלושה חודשים בצו הגנה לעומת עד שישה חודשים בצו מניעת הטרדה מאיימת.
מה זה צו הרחקה?
"צו הרחקה" הוא כינוי רווח בשפה היום-יומית, ולא מונח סטטוטורי עצמאי. הוא משמש לתיאור שני סוגי הצווים גם יחד: צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, וצו מניעת הטרדה מאיימת לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. שני הצווים יכולים לכלול, בין היתר, איסור התקרבות לאדם או לביתו, איסור יצירת קשר ואיסור הטרדה. כאשר אדם מחפש "צו הרחקה", המסלול המשפטי המדויק נקבע לפי מיהות הצדדים ונסיבות המקרה.
כמה זמן תקף צו הגנה?
סעיף 5(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה קובע כי תוקף צו הגנה לא יעלה על שלושה חודשים. בית המשפט רשאי להאריך את הצו מעת לעת, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חודשים. רק מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה ניתן להאריך את התוקף עד לתקופה כוללת של שנה, ומנימוקים מיוחדים כאמור עד שנה נוספת. החוק אינו מכיר בצו הגנה "קבוע"; כל צו מוגבל בזמן ובר-הארכה בתנאים אלה.
האם בית הדין הרבני מוסמך לתת צו הגנה?
כן. הגדרת "בית משפט" בסעיף 1 לחוק למניעת אלימות במשפחה כוללת גם בית דין דתי, ובכללו בית הדין הרבני, לצד בית משפט השלום ובית המשפט לענייני משפחה. בבית הדין הרבני קיימות תקנות ייעודיות להליך, תקנות סדרי הדין בבתי הדין הרבניים, התשנ"ט-1999. הבחירה בערכאה נגזרת בין היתר מההליך העיקרי שבמסגרתו מוגשת הבקשה.
האם המשטרה מנפיקה את צו ההגנה?
לא. הצו ניתן על ידי בית המשפט או בית הדין המוסמך, ולא על ידי המשטרה. תפקיד המשטרה הוא באכיפה: שוטר רשאי לעצור אדם שמפר צו, ובפרט הפרה של איסור כניסה לדירה או של שמירת מרחק. בנוסף, תובע משטרתי נמנה עם הגורמים הרשאים להגיש בקשה לצו הגנה לפי סעיף 3 לחוק. הפנייה למשטרה חשובה בעת הפרה, אך הסמכות למתן הצו נתונה לערכאה השיפוטית.
האם אפשר לקבל צו ללא נוכחות הצד השני?
כן. שתי המערכות מאפשרות מתן צו במעמד צד אחד, כלומר בלא נוכחות המשיב, כאשר הדבר דרוש להגנה מיידית. לאחר מתן צו כזה נקבע דיון בנוכחות שני הצדדים. בחוק מניעת הטרדה מאיימת נקבע במפורש, בסעיף 7(ב), כי דיון זה יתקיים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו. בהליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה מתקיים דיון במעמד שני הצדדים בהקדם, ובו ניתנת למשיב הזדמנות להשמיע את טענותיו.