פסק הדין עוסק בבקשה לחייב בעל דין בהוצאות משפט לאחר שבא כוחו לא התייצב במועד לדיון שנקבע, ובעקבות כך בוטל הדיון.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין תיק 1554851/5 ניתן בבית הדין הרבני האזורי אשקלון, לפני כבוד הדיינים הרב אברהם הרוש - אב"ד, הרב אביעד תפוחי והרב צבי שינדלר. פסק הדין ניתן ביום כ"ח בתמוז התשפ"ו, 13/07/2026.
טענות הצדדים
התובעת דרשה לחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחת בא כוחה, לאחר שהנתבע ובא כוחו לא הופיעו בזמן לדיון שנקבע, מה שהוביל לביטולו. הנתבע טען כי בא כוחו, הידוע כדייקן מאוד, שכח את שעת הדיון וסבר בטעות כי הדיון נקבע לשעה מאוחרת יותר, וזאת עקב טרדה אישית עצומה בה הוא מצוי.
השאלה המשפטית
האם ניתן לחייב בעל דין בהוצאות משפט בגין ביטול דיון כאשר אי-ההתייצבות נבעה משכחה של בא כוחו, והאם שכחה זו מוגדרת בהלכה כאונס הפוטר מתשלום או כפשיעה המחייבת בתשלום?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית הדין דחה את הבקשה לחיוב בהוצאות מן הנימוקים הבאים:
יסוד החיוב - "לך ואבוא אחריך": יסוד החיוב בהוצאות בגין אי-הופעה לדיון נשען על הכלל "לך ואבוא אחריך" (רמ"א חושן משפט סימן יד סעיף ה), אשר רוב הפוסקים מסווגים כחיוב מדינא דגרמי.
פטור באונס ובשוגג בדיני גרמי: בדיני גרמי, המזיק פטור מתשלום כאשר הנזק נגרם באונס או בשוגג, שכן מדובר בקנס מדרבנן ולא בחיוב גמור.
מחלוקת בהגדרת שכחה - אונס או פשיעה: קיימת מחלוקת פוסקים האם "שכחה" מוגדרת כאונס או שוגג (הפוטר מתשלום) או כפשיעה (המחייבת בתשלום). אף שעל עורך דין מוטלת אחריות לרשום את מועדי הדיונים ואי-רישום עשוי להיחשב כרשלנות, פוסקים רבים סבורים ששכחה עדיין נחשבת לאונס או שוגג, למעט בדיני שומרים.
המוציא מחבירו עליו הראיה: לאור הספק ההלכתי במחלוקת האחרונים, חל הכלל "המוציא מחבירו עליו הראיה", ולא ניתן להוציא ממון ולחייב בתשלום הוצאות. בית הדין קיבל את טענת השכחה של בא כוח הנתבע כמהימנה, בהתחשב בעברו כדייקן ובטרדות האישיות בהן הוא מצוי, וקבע כי בנסיבות אלו הוא נחשב לאנוס.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
בקשה לחיוב בהוצאות משפט: נדחתה
לעיון בתחום: דיני משפחה
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.