פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עסק בתביעה בגין הפרת תניית בלעדיות בהסכם הפצה של מוצר השקעה, ובשאלה אם ההסכם בוטל כדין והוחלף בהסכמות חדשות.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין ת"א 53440-03-20 פרופימקס חברת ניהול בע"מ ואח' נ' פריוריטי שלנו קפיטל בע"מ ואח'. בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו, כבוד השופט גרשון גונטובניק. פסק הדין ניתן ביום כ"ט חשוון תשפ"ז, 09 נובמבר 2026.
טענות הצדדים
בני זוג פיתחו מוצר השקעה בהלוואות נדל"ן בארצות הברית, והתקשרו עם חברה ישראלית בהסכם בלעדיות להפצתו. ההסכם כלל תניית בלעדיות האוסרת הפצת מוצר דומה, ותניית תפוגה לחמש שנים לאחר סיומו. עוד נקבעה נקודת יציאה בחודש ה-13 במקרה של כישלון בגיוס הון. התובעות טענו כי ההסכם נותר בתוקף על כל תנאיו, ובכללם הבלעדיות, גם לאחר ההסכמות המופחתות במאי 2018. לטענתן, הודעת הביטול הייתה "מייל מסתתר" ששלחו הנתבעים בחוסר תום לב ולא השתכללה. עוד טענו כי הנתבעים שיווקו קרן קיימנית שהיא מוצר דומה, וכי נעשה שימוש במוניטין שלהן, בשמותיהן ובמספר טלפון דומה. הן עתרו לפיצוי בסך 15 מיליון ₪ ולצו למתן חשבונות, וכן לצו מניעה. הנתבעים טענו כי התובעות לא עמדו ביעדי הגיוס, ולכן היה להם הזכות לבטל את ההסכם, והבלעדיות בטלה עמו. לטענתם, ההודעה נשלחה כדין ואין חובה שהצד האחר יקרא אותה. הם הוסיפו כי ההסכמות החדשות הגבילו את הבלעדיות למוצר המשותף בלבד, וכי הקרן אינה מוצר דומה ולא שווקה לפני הביטול. לטענתם, הטענות על קניין רוחני לא הוכחו.
השאלה המשפטית
האם ההסכם בוטל כדין, והאם ההסכמות החדשות במאי 2018 החליפו אותו, כך שתניית הבלעדיות כבר לא חלה על מוצרים דומים. עוד נשאל אם הנתבעים הפרו את התניה בעוד היא בתוקף, או גזלו קניין רוחני ומוניטין.
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט דחה את התביעה מנימוקים אלה:
1. בית המשפט קבע כי בדיני חוזים קובעים גילויי הרצון החיצוניים ומשמעותם האובייקטיבית, ולא התחושות הסובייקטיביות, אף שהתרשם כי מנכ"ל התובעות סבר בכנות שההסכם הופר.
2. בית המשפט קבע כי לפי לשון ההסכם יעד הגיוס היה 21 מיליון דולר. לפי טענת התובעות עצמן גויסו כעשרה מיליון דולר, כמחצית מהיעד, ולכן קמה זכות ביטול.
3. בית המשפט קבע, על פי ע"א 420/65 פולק נ' בראז וע"א 4956/90 פזגז נ' גזית הדרום, כי ההסכמות מיום 16.5.18 החליפו את ההסכם הקודם. הן הפחיתו את יעדי הגיוס ל-10 מיליון דולר, נוסחו כ"הסכם מחודש" ושינו אותו מבסיסו, ולכן הבלעדיות נותרה רק ביחס למוצר המשותף.
4. הודעת הביטול נשלחה כדין לפי סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, וסעיף 60 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. ההסכם לא קבע דרך משלוח, ואין צורך שהנמען יקרא את ההודעה. אי-וידוא קבלתה היה פגם בתום לב, אך לא שלל את תוקפה.
5. בית המשפט קבע כי התובעות לא עמדו בנטל להוכיח שיווק הקרן לפני 16.5.18. המסמכים שהוצגו נגעו ליוני 2018 ולא ליוני 2017, והקרן הקיימנית הוקמה רק באפריל 2018.
6. בית המשפט קבע כי לא הוכח שיווק המוצר הקודם של הנתבעים בניגוד להסכם. הטענה לא הועלתה בכתב התביעה (הרחבת חזית), ועדות העד שאליה הפנו התובעות לא תמכה בה.
7. בית המשפט קבע כי שתי הודעות דוא"ל נשלחו בטעות ובהעתק לתובעות, מספר הטלפון לא הוכח כמבלבל, והתובעות לא הוכיחו גזל מוניטין.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
התביעה: נדחתה
שכר טרחת עורכי דין: 530,000 ₪ בתוספת מע"מ, על התובעות ביחד ולחוד לטובת הנתבעים
הוצאות חוות דעת המומחה: 111,923 ₪ בתוספת מע"מ, על התובעות
הוצאות גישור: לא נפסקו, כי לא ברור מי אחראי לכישלון הגישור
צו למתן חשבונות ויתר הסעדים: נדחו, מפני שלא בוסס צידוק למתן הסעדים
לעיון בתחום: משפט אזרחי
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.

