הרמת מסך היא הסמכות של בית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, ובכך לעקוף את העיקרון שלפיו החברה היא אישיות משפטית נפרדת. סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, מתיר זאת רק אם מצא בית המשפט שבנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, ורק במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד משני אופנים שהחוק מפרט.
העיקרון: אישיות נפרדת, והחריג של הרמת המסך
רישום חברה יוצר ישות משפטית נפרדת, והחברה ולא בעלי המניות אחראית לחובותיה. הרמת מסך היא חריג לכלל הזה, והחוק מנסח אותו בצמצום. סעיף 6(א)(1) לחוק החברות קובע כי בית משפט "רשאי" לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, וזאת "במקרים החריגים" בלבד. כבר מהלשון עולה שהסמכות אינה אוטומטית ושהיא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.
שני המקרים שבהם החוק מאפשר ייחוס חוב
לפי סעיף 6(א)(1), הייחוס אפשרי כשהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה. זהו המקרה הקלאסי של שימוש בחברה ככלי להתחמקות מחוב.
המקרה השני הוא שימוש באישיות הנפרדת באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. כאן החוק מוסיף שני תנאים: בעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובית המשפט ישים לב לאחזקותיו, למילוי חובותיו כלפי החברה ולכך שהחברה מסוגלת לפרוע את חובותיה. לפי סעיף 6(א)(2), אדם נחשב מודע גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או באפשרות קיום הנסיבות אך נמנע מלברר אותן, אלא אם נהג ברשלנות בלבד.
ייחוס בכיוון ההפוך והשעיית פירעון חוב של בעל מניה
סעיף 6(ב) לחוק החברות עוסק בייחוס מסוג אחר: בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה, או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
סעיף 6(ג) מוסיף סעד נפרד: בית משפט רשאי להשעות את זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה, עד שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה לפי סעיף קטן (א). כלומר, גם כשבעל המניה עצמו הוא נושה של החברה, ההסדר מאפשר לדחות את פירעון חובו אחרי הנושים האחרים. סעיף 6(ד) מבהיר ש"בית המשפט" לעניין הסעיף הוא בית המשפט שיש לו הסמכות לדון בתובענה.
שאלות נפוצות
האם בעל מניה אחראי אוטומטית לחובות החברה?
לא. כלל היסוד הוא שהחברה היא אישיות משפטית נפרדת. ייחוס חוב לבעל מניה מותר לפי סעיף 6(א)(1) רק במקרים החריגים שהחוק מפרט, ורק אם בית המשפט מצא שצודק ונכון לעשות כן.
מהם המקרים שבהם אפשר להרים את המסך?
החוק מונה שניים: שימוש באישיות הנפרדת באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, ושימוש הפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר ליכולתה לפרוע חובות, בכפוף למודעות בעל המניה.
האם חשד בלבד מספיק כדי לקבוע מודעות?
לפי סעיף 6(א)(2), אדם נחשב מודע גם אם חשד ונמנע מלברר, אלא אם נהג ברשלנות בלבד. הרשלנות בלבד אינה מקימה מודעות לעניין זה.
האם אפשר להשעות פירעון חוב של החברה לבעל מניה?
כן. סעיף 6(ג) מאפשר זאת עד שהחברה פרעה את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים, אם התקיימו התנאים לייחוס חוב לפי סעיף קטן (א).
הרמת מסך היא סעד חריג שהכרעה בו תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל הליך. המאמר מציג את הוראת החוק ואינו מחליף בחינה פרטנית של המקרה.