המדריך המלא להתמודדות עם לשון הרע
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, הוא אחד החוקים שבתי המשפט הישראלים עוסקים בו בתדירות גבוהה - ועם עלייתן של הרשתות החברתיות, הוא רלוונטי יותר מאי פעם. אדם שמוצא שפוסט פייסבוק מכפיש אותו, בעל עסק שביקורת שקרית מדרדרת לו את הדירוג, עובד שנאמר עליו דבר פוגעני בקבוצת וואטסאפ - כל אלה יכולים להיות תובעים. לעומתם, אדם שנתבע על ביקורת שלדעתו הייתה לגיטימית, עיתונאי שסיקר מקרה, שכן שסיפר דבר שנשמע נכון - כולם יכולים להיות נתבעים. מדריך זה מציג את שני הצדדים של חוק לשון הרע, שכן שניהם מייצגים לקוחות שמבקשים הכוונה משפטית.
תוכן עניינים
חלק 1: מה מהווה לשון הרע - הגדרה ורכיבים
חלק 2: עבור הנפגע - כיצד לתבוע ומה להוכיח
חלק 3: עבור הנאשם - הגנות זמינות בחוק
חלק 4: פיצויים, סעדים, ואסטרטגיה משפטית
שאלות נפוצות
מן הפסיקה: תביעות הדדיות בלשון הרע וחסינות חבר כנסת ועובד ציבור
חלק 1: מה מהווה לשון הרע
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מגדיר לשון הרע כ"דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; או לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית."
ישנם רכיבים שחייבים להתקיים כדי שתקום עילת תביעה:
פרסום: הדבר הפוגעני הגיע לצד שלישי. אמירה פרטית לאדם אחד בלבד - לרוב מספיקה. פוסט ציבורי ברשת - בוודאי. הסף הוא נמוך - גם שליחת הודעה לאדם אחד, שלא נגעה לו ישירות, יכולה להיחשב לפרסום.
עלילה שקרית או השפלה: הדבר המפורסם פוגע בשם הטוב. חשוב לציין: גם דבר אמיתי יכול להיחשב לשון הרע אם הפרסום לא היה מוצדק. האמת כשלעצמה אינה תמיד הגנה מוחלטת - ישנם גבולות.
אדם ספציפי: הפרסום מכוון לאדם מזוהה. פרסום כוללני ללא ציון שם לא בהכרח מקים עילה, אם כי גם זה נבחן לפי הנסיבות.
לגבי גופים: חברות ותאגידים יכולים לתבוע בגין לשון הרע שפגעה בהם. עם זאת, גופים ציבוריים ורשויות - בדרך כלל אינם זכאים לתבוע בגין לשון הרע.
טעות נפוצה
ביקורת אינה תמיד לשון הרע. הבעת דעה - "חשבתי שהמסעדה הזו גרועה" - אינה בהכרח עילת תביעה. טענת עובדה שקרית - "המסעדה הזו מגישה אוכל מקולקל" - עלולה להיות. הגבול בין דעה לבין עובדה שקרית הוא אחד הנדונים ביותר בפסיקה בנושא זה.
חלק 2: עבור הנפגע
אם אדם מאמין שנפגע מלשון הרע, ישנם צעדים מעשיים לפני פתיחת הליך:
תיעוד מיידי: לפני כל דבר - צלמו, הורידו, ושמרו את הפרסום הפוגעני. פוסטים ברשתות חברתיות נמחקים. הקפידו לתעד עם כתובת URL, תאריך ושעה, ושם המשתמש. שמרו גיבוי בכמה מקומות.
הערכת הנזק: תביעת לשון הרע חייבת להצביע על נזק. נזק ממוני - אבדן עסקים, פיטורין, הפסד לקוחות - קל יחסית לכמת. נזק לא ממוני - פגיעה בשם הטוב, סבל נפשי - ניתן לתבוע גם ללא הוכחת נזק ספציפי לפי סעיף 7א לחוק (פיצוי סטטוטורי).
מכתב דרישה: לפני פתיחת הליך משפטי, לעיתים כדאי לשלוח מכתב דרישה שמבקש הסרת הפרסום, התנצלות, ו/או פיצוי. חלק מהנפגעים מקבלים תגובה מהירה ללא צורך בתביעה. מכתב שנשלח ולא ענו עליו - גם הוא ראיה לכוונה ממשיכה של הפוגע.
בחינת הגנות הנתבע: לפני שפותחים תביעה, כדאי להעריך את הסיכוי שהנתבע יצליח להוכיח הגנה (ראה חלק 3). גנן לגיטימית יכולה לבטל את התביעה גם אם הפרסום היה פוגעני.
מסגרת הזמן: תביעת לשון הרע צריכה להיות מוגשת בתוך 7 שנים מהפרסום (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958). לפרסום מתמשך - תחושב הגנת ההתיישנות לפי הנסיבות.
טיפ חשוב
לא כל פגיעה שווה תביעה. הליך משפטי ייצור תשומת לב נוספת לתוכן שייתכן שעדיף לנסות להשקיט. בפרט כאשר הפוגע הוא אדם פרטי ופרסם לקהל קטן - לעיתים מחיקה שקטה עדיפה על תביעה שתיצור פרסום רחב יותר.
חלק 3: עבור הנאשם - הגנות בחוק
לנאשם בתביעת לשון הרע עומדות הגנות מוגדרות בחוק. הגנה מוצלחת - אפילו כאשר הפרסום היה פוגעני - יכולה לבטל לחלוטין את האחריות.
הגנת אמת בפרסום (סעיף 14 לחוק): אם הפרסום היה אמיתי - ובנוסף עמד בתנאי ה"עניין ציבורי" - ניתן להגן בעזרת הגנה זו. לשים לב: האמת לבדה אינה מספיקה. נדרש גם שהפרסום עסק בעניין ציבורי. עובדות אמיתיות על חיי פרט אינן תמיד עומדות בתנאי זה.
הגנת תום לב (סעיף 15 לחוק): קיימות עילות שבהן הנאשם טוען שפרסם בתום לב - כלומר בלי לדעת שהדבר שקרי, ובהתבסס על מקורות סבירים. הגנה זו חלה על מקרים כגון מתן עדות, פרסום בתפקיד, או ביקורת לגיטימית.
הגנת דיווח הוגן (סעיף 13 לחוק): פרסום של הליכים משפטיים, פרלמנטריים, ודיווח עיתונאי הוגן על עניינים ציבוריים - נהנה מהגנה מיוחדת. עיתונאי שמסקר תיק פלילי, ומדווח בצורה הוגנת ומאוזנת, לרוב מוגן.
ביקורת לגיטימית: אמנם לא הגנה סטטוטורית נפרדת, אבל הפסיקה הכירה בכך שביקורת כנה על שירות, מוצר, או אמן - כאשר היא מבוססת על עובדות - מהווה הבעת דעה מוגנת.
אין הוכחת פרסום: הנאשם יכול לטעון שלא הוא שפרסם, שהוא לא פרסם לצד שלישי, או שהפרסום לא הגיע לאנשים שלא היו צד לשיחה.
חלק 4: פיצויים, סעדים, ואסטרטגיה
פיצוי סטטוטורי (סעיף 7א): ייחודו של חוק לשון הרע הוא שאפשר לתבוע פיצוי גם ללא הוכחת נזק ספציפי. סעיף 7א(ב) לחוק קובע תקרה נומינלית של 50,000 שקלים לפיצוי ללא הוכחת נזק, וסעיף 7א(ג) מאפשר לפסוק כפל הסכום, 100,000 שקלים נומינלית, כשהוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. הסכומים צמודים למדד ומתעדכנים מדי חודש, ובערכים מעודכנים לשנת 2026 מדובר בכ-75,000 שקלים וכ-150,000 שקלים בהתאמה. התקרות שבסעיף 7א חלות על פיצוי ללא הוכחת נזק בלבד: הכפלתן מותנית בהוכחת כוונה לפגוע (סעיף 7א(ג)), ובהוכחת נזק ממשי הפיצוי נפסק לפי הנזק שהוכח וללא תקרה.
פיצוי ממוני: מי שמוכיח נזק ממוני מוכח - הפסד לקוחות, פיטורין, ירידת ערך עסקי - יכול לתבוע מעבר לפיצוי הסטטוטורי.
סעד של הסרה ופרסום תיקון: בית המשפט יכול להורות על הסרת הפרסום הפוגעני ועל פרסום תיקון או התנצלות (סעיף 9 לחוק איסור לשון הרע).
אסטרטגיה כוללת: לפני פתיחת תביעה - הן מצד הנפגע והן מצד הנאשם - כדאי להעריך: מה שווי הפיצוי הצפוי? מה עלויות ההליך? מה ה"פרסום" הצפוי שיצא מהתביעה עצמה? האם יש דרך לסיים את הסכסוך מחוץ לבית המשפט?
תביעות לשון הרע לעיתים מסתיימות בפשרה: הנתבע מסיר את הפרסום ומשלם סכום מוסכם, ומבלי להודות באחריות. מסגרת זו חוסכת משני הצדדים הוצאות גבוהות ופרסום בלתי רצוי.
פרסום לשון הרע: לאדם אחד, ובמשתמע
סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע קובע ש"פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית". הסף, אם כן, אינו פרסום ברבים: די בכך שהדבר הגיע לאדם אחד מלבד הנפגע, למשל בהודעה פרטית לחבר משותף או בהודעה לממונה בעבודה. מכאן גם ההבחנה בין דברים קשים שנאמרו לנפגע עצמו בלבד, שאינם מקימים עוולה של לשון הרע, לבין אותם דברים כשהם מועברים לאחר.
לשון הרע גם אינה חייבת להיות מפורשת. לפי סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע, אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות. פרסום שאינו נוקב בשם, אך הקוראים מבינים מן ההקשר במי מדובר, עשוי אפוא להיחשב לשון הרע על אותו אדם.
מי אחראי כשהפרסום נעשה באמצעי תקשורת או בדפוס
כאשר לשון הרע מתפרסמת בעיתון או בשידור, החוק מרחיב את מעגל האחראים. לפי סעיף 11(א) לחוק איסור לשון הרע, ישאו באחריות פלילית ואזרחית האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת. לפי סעיף 12 לחוק איסור לשון הרע, בפרסום בדפוס עשויים לשאת באחריות גם מחזיק בית הדפוס ומי שמוכר או מפיץ את הפרסום, ובלבד שידעו או חייבים היו לדעת שהפרסום מכיל לשון הרע.
לנפגע יש כלי מעשי מול אמצעי התקשורת: דרישת תיקון. לפי סעיף 17(א) לחוק איסור לשון הרע, הגנת תום לב לא תעמוד לעורך, למי שהחליט על הפרסום או לאחראי לאמצעי התקשורת, אם הנפגע דרש לפרסם תיקון או הכחשה מטעמו והם לא פורסמו במקום, במידה, בהבלטה ובדרך שבה פורסמה לשון הרע, ותוך זמן סביר. הדרישה צריכה להיות חתומה בידי הנפגע, לא לכלול בעצמה לשון הרע, ואורכה לא יחרוג מן הסביר.
צווים נוספים: איסור הפצה, תיקון והכחשה
מעבר לפיצויים, לבית המשפט סמכות לתת צווים שמטפלים בפרסום עצמו. לפי סעיף 9(א) לחוק איסור לשון הרע, רשאי בית המשפט, נוסף לכל עונש וסעד אחר, לצוות על איסור הפצה של עותקי הפרסום המכיל את לשון הרע או על החרמתם, וכן על פרסום תיקון או הכחשה של דבר המהווה לשון הרע או על פרסום פסק הדין, כולו או מקצתו. הפרסום ייעשה על חשבון הנתבע, במקום, במידה ובדרך שיקבע בית המשפט.
הסעד אינו חייב להמתין לסוף ההליך. לפי סעיף 10 לחוק איסור לשון הרע, אם הודה הנתבע שמקצת הדברים שפורסמו יש בהם לשון הרע או שמקצתם אינם אמת, רשאי בית המשפט, בכל שלב לפני מתן פסק הדין, לצוות על פרסום תיקון או הכחשה לאותם דברים. הודאה חלקית יכולה אפוא להוביל לתיקון מוקדם, עוד בזמן שהמחלוקת על שאר הדברים נמשכת.
הקלות בפיצויים לטובת הנתבע
גם כשההגנות אינן מתקבלות, החוק מאפשר לבית המשפט להתחשב בנסיבות לטובת הנתבע. לפי סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, בבואו לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנתבע גם בכך שלשון הרע לא הייתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר והוא נקב את המקור שעליו הסתמך; בכך שהיה משוכנע באמיתותה; בכך שלא נתכוון לנפגע; ובכך שהתנצל, תיקן או הכחיש את הדבר, או נקט צעדים להפסקת הפצתו.
לתנאי האחרון יש דרישה מפורשת: ההתנצלות, התיקון או ההכחשה צריכים להתפרסם במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא להיות מסויגים. התנצלות חלקית או מוצנעת אינה ממלאת את הדרישה. לנתבע שמבקש לצמצם את החשיפה, התנצלות מלאה ומוקדמת היא אפוא שיקול מעשי של ממש, גם כשהוא חולק על חלק מהטענות. כמו כן, לפי סעיף 18 לחוק איסור לשון הרע, כאשר הנתבע מביא ראיות להוכחת הגנה, רשאי התובע להביא ראיות סותרות.
קובלנה פלילית והגבלת פרסום ההליך
לשון הרע אינה רק עוולה אזרחית. לפי סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע, עבירה בשל לשון הרע היא בין העבירות שבהן רשאי הנפגע להאשים בעצמו, על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט. זהו מסלול נפרד מתביעה אזרחית לפיצויים, והבחירה ביניהם תלויה במטרת הנפגע ובנסיבות.
חשש נפוץ של נפגעים הוא שההליך עצמו יפיץ את הדברים עוד יותר. סעיף 21 לחוק איסור לשון הרע נותן לכך מענה חלקי: במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע רשאי בית המשפט, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, לאסור או לעכב זמנית את פרסום הליכי בית המשפט, לרבות כתבי טענות ופסק דין שאינו חלוט, במידה שראה צורך בכך לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט. עם זאת, בית המשפט לא יאסור את פרסום דבר פתיחת ההליך, או פרסום התביעה או פסק הדין, אם הנפגע התנגד לכך.
שאלות נפוצות
האם פוסט בפייסבוק יכול להוות לשון הרע?
כן. פוסטים ברשתות חברתיות, כולל פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר/X, וגם הודעות בוואטסאפ שנשלחו לאנשים שאינם ישירות מעורבים - עשויים לעמוד בהגדרת "פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע.
האם ניתן לתבוע על ביקורת שלילית בגוגל?
ביקורת שלילית שהיא אמיתית ומבוססת - בדרך כלל מוגנת. ביקורת שמכילה עובדות שקריות, כגון טענות ספציפיות שאינן אמיתיות - עלולה לבסס תביעה. ביקורת שהיא הטעיה ממוקדת על ידי מתחרה - קרוב לודאי עומדת לתביעה.
כמה פיצוי אפשר לקבל בתביעת לשון הרע?
פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 7א(ב) עומד על תקרה נומינלית של 50,000 שקלים, וכפל הסכום בהוכחת כוונה לפגוע (סעיף 7א(ג)); הסכומים צמודים למדד ומתעדכנים מדי חודש, ונכון ל-2026 מדובר בכ-75,000 שקלים וכ-150,000 שקלים. נזק ממוני ספציפי - ניתן לתבוע מעבר לכך. תביעות עם נזק ממוני גדול מוכח - למשל נגד עסק שנפגע קשות - יכולות להגיע לסכומים גבוהים בהרבה.
מה ההבדל בין לשון הרע להוצאת דיבה?
"לשון הרע" היא הביטוי הכולל בחוק הישראלי - היא כוללת הן פרסום בכתב, הן בעל פה, והן בכל דרך אחרת. "הוצאת דיבה" היא מונח שמדגיש את הממד הכתוב. בפרקטיקה הישראלית, שני המונחים משמשים לעיתים לסירוגין, אך החוק הרלוונטי הוא חוק איסור לשון הרע לשני הסוגים.
האם ניתן לתבוע על תוכן אנונימי?
כן, אם ניתן לזהות את מקור הפרסום. בית המשפט יכול לחייב פלטפורמות דיגיטליות לחשוף זהות של משתמשים אנונימיים, לצרכי תביעה. אולם תהליך זה אינו מהיר ועלול להיות מורכב בסוגיות של פרטיות.
מה לעשות אם קיבלתי מכתב דרישה בגין לשון הרע?
מכתב דרישה אינו תביעה. יש להתייחס אליו ברצינות, לבחון את הטענות, ולשקול אפשרויות: הסרת הפרסום מיידית, השבה שמבהירה את עמדתכם, ניהול משא ומתן. פנייה לייעוץ משפטי לפני תגובה היא צעד מומלץ.
---
ראו גם: המדריך המלא להגשת תביעה לבית משפט
חוק לשון הרע עוסק באיזון עדין בין שתי זכויות יסוד: הזכות לשם טוב מצד אחד, וחופש הביטוי מצד שני. בית המשפט העליון עסק ביחס זה שוב ושוב, ופסיקותיו מגדירות תמיד מחדש היכן עובר הקו. מי שמצוי בסכסוך בתחום זה - בין אם כנפגע ובין אם כנאשם - יכול להיעזר בהבנת ההסדר החוקי הזה כבסיס לקבלת החלטות מושכלת.
לייצוג בנושא: לשון הרע - משרד עו"ד קשתי