בקשת פסלות שופט היא בקשה של בעל דין שהשופט לא ישב בדין בעניינו, בטענה שקיימות נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים. העילה הכללית קבועה בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולצדה עילות ספציפיות של קרבה, עניין כספי או אישי, ומעורבות קודמת של השופט באותו עניין.
העילה הכללית: חשש ממשי למשוא פנים
סעיף 77א(א) קובע כי שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. כבר מהניסוח עולה שהסעיף עוסק בנסיבות ולא בתחושות. השופט עצמו רשאי לפסול את עצמו ביוזמתו, ובעל דין רשאי לבקש זאת. המילה "ממשי" מבהירה שחשש רחוק או השערה אינם מספיקים, והדגש מושם על קיומן של נסיבות שניתן להצביע עליהן.
בפועל, טענות פסלות נשענות לעיתים קרובות על אופן ניהול הדיון, על החלטות שהתקבלו נגד הטוען או על הערות שנשמעו באולם. השאלה שהסעיף מציב אינה אם בעל הדין שבע רצון מההחלטות, אלא אם הנסיבות יוצרות חשש ממשי למשוא פנים. החלטה דיונית או מהותית שאינה לטעמו של בעל דין היא עניין לערעור על ההחלטה עצמה, ולא בהכרח עילה לפסול את השופט שנתן אותה.
עילות הפסלות הספציפיות
סעיף 77א(א1) מוסיף, בלי לגרוע מהעילה הכללית, מצבים שבהם שופט לא ישב בדין בידעו שהם מתקיימים. הראשון הוא מצב שבו צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט, או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת. השני הוא מצב שבו לשופט יש עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש עניין כזה בהליך, בצד או בבא כוחו.
העילה השלישית נוגעת לעבר המקצועי של השופט: אם בטרם התמנה היה מעורב באותו עניין הנדון בהליך כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי או כמומחה, או בדרך דומה אחרת, הוא לא ישב בדין. הסעיף מגדיר גם "בן משפחה", "בן משפחה מדרגה ראשונה" ו"עד מרכזי", שהוא עד שנדרשת הערכת מהימנותו לצורך הכרעה בהליך.
סעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, מקביל לכך מצד עורך הדין: מי שיש לו יסוד להניח שקבלת הייצוג תביא לכך שהשופט לא ישב בדין בשל אחת מעילות הפסלות שפורטו שם, לא יקבל את הייצוג אלא אם ההליך קשור להליך קודם שבו ייצג את אותו צד, או שבית המשפט התיר את הייצוג.
החריגים, סדר הדיון והערעור
הסעיף קובע חריגים. לפי סעיף 77א(א2) לחוק בתי המשפט, שופט רשאי לשבת בדין אם מפאת דחיפות העניין לא ניתן לקיים את ההליך לפני שופט אחר ועלול להיגרם נזק חמור או עיוות דין. לפי סעיף 77א(א3), שופט רשאי לשבת בדין גם כשהעברת העניין לכל שופט אחר לא תשנה את עילת הפסלות.
באשר לסדר הדברים, סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת. כלומר, השופט הנטען הוא שמכריע בבקשה בשלב הראשון. סעיף 77א(ג) מוסיף כי ההחלטה תהיה מנומקת, וכי בעל דין רשאי לערער עליה לפני בית המשפט העליון. בערעור ידון נשיא בית המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא.
שאלות נפוצות
האם די בכך שהחלטות השופט פעלו נגדי?
הסעיף דורש נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים. החלטה שבעל דין אינו שבע רצון ממנה היא עניין שמקומו בערעור על ההחלטה, ואין בה כשלעצמה כדי להצביע על חשש כזה.
מי מחליט בבקשת פסלות?
לפי סעיף 77א(ב), אותו שופט שנגדו נטענה הטענה מחליט בה לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת. ההחלטה צריכה להיות מנומקת.
האם אפשר לערער על ההחלטה בבקשת הפסלות?
כן. סעיף 77א(ג) מאפשר לבעל דין לערער על ההחלטה לפני בית המשפט העליון. מועדי הערעור אינם נקבעים בסעיף עצמו, ויש לבדוק אותם בתקנות הדיון החלות על ההליך.
האם קרבה משפחתית לעורך דין פוסלת את השופט?
סעיף 77א(א1)(1) מחייב את השופט שלא לשבת בדין כשבא כוח של צד הוא בן משפחה שלו או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת. ההגדרה של בן משפחה קבועה בסעיף עצמו.
בקשת פסלות היא כלי דיוני חריג שעוסק באמון בהליך השיפוטי ולא בתוצאתו. ההכרעה בה נשענת על לשון הסעיף ועל הנסיבות הקונקרטיות של כל הליך, ולכן המידע כאן הוא הסבר כללי בלבד.