בפסק דין זה נדונה תביעת פינוי שהגישו שלוש אחיות כנגד אחותן הרביעית, המחזיקה באופן בלעדי בנכס מסחרי המצוי בבעלות משותפת של ארבעתן ושל צד שלישי, לאחר שתקופת השכירות הסתיימה ודמי השכירות הופסקו.
פסק דין
פרטי הערכאה
פסק דין תמ"ש 52734-06-24. הדיון התקיים בפני בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה, כבוד השופטת נאוה גדיש.
טענות הצדדים
טענות התובעות: הנתבעת, אחותן של התובעות, מחזיקה באופן בלעדי בנכס מסחרי המצוי בבעלות משותפת של ארבעתן ושל צד שלישי. הנתבעת החזיקה בנכס מכוח הסכם שכירות, אך תקופת השכירות הסתיימה, הנתבעת הפסיקה לשלם דמי שכירות, ואף הודיעה בעצמה על סיום השכירות. לפיכך, יש להורות על סילוק ידה ופינויה מהנכס. טענות הנתבעת: יש לעכב את ההליך ולהפנותו לבוררות מכוח הסכם שיתוף היסטורי בין האחיות. לגופו של עניין, הסכם השכירות אינו מחייב משום שלא נחתם על ידי כל התובעות. בנוסף, כשותפה בנכס יש לה זכות קניינית להחזיק בו. כמו כן, היא זכאית לקזז מדמי השכירות כספים שהשקיעה בשיפוץ הנכס, ויש לעכב את בירור התביעה עד להכרעה בתביעה מקבילה שהוגשה לפירוק השיתוף בנכס.
השאלה המשפטית
האם יש להורות על פינוי הנתבעת מנכס מסחרי המצוי בבעלות משותפת, חרף זכויותיה הקנייניות בנכס וטענותיה לקיומה של תניית בוררות ולזכות קיזוז?
מה נקבע
חלק א - נימוקי ההכרעה
בית המשפט קיבל את תביעת הפינוי ודחה את כל טענות הנתבעת מכוח שישה נימוקים:
א. דחיית טענת הבוררות: תניית הבוררות נקבעה בהסכם השיתוף שעוסק בניהול המקרקעין, ואילו הסכסוך דנן נוגע להפרת הסכם השכירות. בנוסף, הנתבעת לא הציגה ראיות כי הייתה מוכנה לעשות את הדרוש לקיום הבוררות, כנדרש בסעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.
ב. תוקף הסכם השכירות: טענת הנתבעת כי ההסכם אינו מחייב משום שנחתם רק על ידי אחת התובעות נדחתה מחמת חוסר תום לב. הנתבעת עצמה הסתמכה על ההסכם, שילמה לפיו, ובעבר אף ייפתה את כוחה של אותה תובעת לחתום בשם האחיות.
ג. זכות חזקה מכוח בעלות משותפת: הבעלות המשותפת אינה מקנה לנתבעת זכות לחזקה בלעדית. שימוש בלעדי בנכס כבית עסק אינו מהווה שימוש סביר שאינו מונע שימוש כזה משותף אחר, כהגדרת סעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
ד. דחיית טענת הקיזוז: הנתבעת לא הוכיחה את הוצאותיה ולא קיבלה הסכמה לקיזוז. יתרה מכך, הסכם השכירות שולל מפורשות זכות קיזוז, ולכן לא ניתן להחיל את זכות הקיזוז הכללית שבין שותפים הקבועה בסעיף 36 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
ה. דחיית הבקשה לעיכוב הליך: אין קשר בין התביעה המקבילה לפירוק שיתוף לבין זכות התובעות לדרוש את פינוי הנתבעת מכוח הסכם השכירות כל עוד השיתוף נמשך.
ו. דחיית טענות נוספות: טענת הנתבעת כי הפסיקה לשלם בשל אירועי השביעה באוקטובר נדחתה, שכן הנתבעת הודיעה על סיום השכירות והפסקת התשלומים עוד בחודש אוגוסט שקדם לאירועים.
חלק ב - סעדים והכרעות נוספות
פינוי המושכר: התביעה התקבלה והנתבעת חויבה לפנות את הנכס מכל אדם וחפץ.
הוצאות משפט: הנתבעת תשלם לתובעות הוצאות משפט בסכום כולל של 40,000 ₪.
לעיון בתחום: דיני משפחה
הערה: זהו סיכום תמציתי בלבד ואינו תחליף לעיון בנוסח המלא; ייתכנו אי-דיוקים. מספר התיק מצוין לעיל, והנוסח המלא והמחייב מצוי במקור.