צוואה נערכת ע"י מצווה, אשר מבקש כי לאחר מותו יחולק רכושו בהתאם לרצונו. אך אנשים רבים אינם טורחים לכתוב צוואה ואז מותירים "חלל ריק", אך אותו ריק קיים רק לכאורה. גם אם אדם לא כתב צוואה בחייו, חוק הירושה קובע ברירת מחדל. כלומר: במסגרת צוואה, אדם רשאי לצוות כרצונו, אך בהיעדר צוואה, קובע חוק הירושה בסעיף 10, כי היורשים על פי חוק של אדם שנפטר, יהיו ילדיו (שיירשו מחצית מרכושו) ובן או בת זוגו בחייו (אשר יירשו את המחצית השנייה). הם יהיו ה"יורשים על פי דין".
בהתאם לחוק הירושה, בהיעדר צוואה יפעלו היורשים בהתאם לברירת המחדל הקבועה בחוק, דהיינו: היורשים יהיו היורשים על פי דין. הדרך לערער על ברירת המחדל הקבועה בחוק הירושה, היא באמצעות עריכת צוואה. במידה שלאדם שנפטר לא היו ילדים או בן או בת זוג בחייו (כלומר: "ערירי"), אזי ירושתו תועבר למדינת ישראל.

מקורה של המילה "צוואה", במילה "ציווי". דהיינו: צוואה היא בעצם כינוי למסמך משפטי, שבמסגרתו אדם "מצווה" מה ייעשה ברכושו (ולעיתים אף בגופו) לאחר מותו. צוואה היא מסמך משפטי מהותי ביותר: לא בכדי קובע חוק הירושה באופן מדוקדק, כיצד יש לכתוב צוואה, באילו צורות ניתן לכתוב צוואה וכן מה הדין כאשר צוואה אינה נערכת בהתאם לקוויו המנחים של חוק הירושה. ​ סעיף 18 לחוק הירושה קובע, כי אדם רשאי לכתוב צוואה במספר דרכים: צוואה יכולה להיערך בכתב ידו של המצווה, בפני רשות מוסמכת (בית משפט, רשם הירושה, בית דין דתי), בפני עדים או בעל פה בנסיבות חריגות (שתפורטנה בהמשך). כמובן, צוואה היא מסמך אישי מאוד ולכן המצווה רשאי לשנות את צוואתו בכל שלב משלבי חייו ובלבד שהצוואה המחודשת נערכת על פי הקווים המנחים בחוק הירושה, כפי שנסביר להלן:

צוואה בכתב יד:
צוואה בכתב יד, כשמה כן היא, צוואה הנכתבת ע"י המצווה בעודו בחיים. סעיף 19 לחוק הירושה, מסדיר את האפשרות לערוך צוואה בצורה האמורה. נעיר, כי על מנת שצוואה בכתב יד תהיה צוואה בעלת תוקף חוקי, עליה להיכתב ע"י המצווה בעצמו, לשאת חתימה ואת תאריך עריכת הצוואה. צוואות בכתב יד הן לרוב הצוואות השכיחות ביותר והן מגלמות את רצונו של המצווה בצורה הטובה ביותר. עם זאת, לא פעם בתי המשפט נתקלים בנסיבות שבהן צוואות בכתב זויפו, נכתבו תחת כפייה ועוד.

צוואה בפני עדים:
צוואה בפני עדים דומה מאוד לצוואה בכתב יד. דהיינו, עליה להיערך בכתב ולשאת תאריך וחתימה. עד כאן אין שוני מצוואה הנערכת בכתב. עם זאת, צוואה בפני עדים צריכה גם להיערך בפני שני עדים, שעליהם לחתום על הצוואה ובכך לאשר, כי הצוואה נערכה בפניהם כדין. סעיף 20 לחוק הירושה קובע, כי צוואה יכולה להיערך גם בפני עדים. חוק הירושה קובע, כי ניתן להפקיד צוואות בפני רשם הירושה, בין אם מדובר בצוואה בכתב יד ובין אם מדובר בצוואה בפני עדים. הפקדה של צוואה מהווה "ראייה לכאורה" לעובדה, שהצוואה אכן נערכה כחוק. אזרחים רבים העורכים צוואות, מפקידים אותן כדי למנוע מחלוקות עתידיות. נדגיש, שהפקדת הצוואה, אינה מונעת ממצווה לבקשה בחזרה ולשנותה ככל שיחפוץ.

צוואה הנערכת בפני רשות ציבורית:
סעיף 22 לחוק הירושה קובע, כי אדם רשאי לערוך צוואה בפני רשות ציבורית. כלומר: או בפני בית המשפט לענייני משפחה, או בפני רשם הירושה, או בפני בית דין דתי (כלומר, בית הדין הרבני, בית הדין השרעי המוסלמי או כל בית דין אחר, שמייצג עדה דתית מוכרת בישראל). צוואה בפני רשות יכולה להיערך בשתי צורות: או באמצעות הגשת הצוואה לשופט כחלק מהליך מיוחד, או באמצעות הקראת צוואה לפרוטוקול. לאחר שניתנה צוואה לרשות, הגורם אשר בפניו ניתנה הצוואה (היינו: שופט או רשם או דיין) יאשר, כי הצוואה נערכה בפניו כדין. אם הוגשה כאמור הצוואה או הוקראה, תהיה בכך ראייה לכאורה שהצוואה נערכה כדין.

צוואה הנערכת בעל פה:
צוואה הנערכת בעל פה היא צוואה בעייתית מבחינה משפטית והיא מורכבת מאוד. דברים שנאמרים בעל פה, עשויים להוביל למחלוקות, שכן אין לגביהם שום תיעוד, מלבד העובדה שמדובר "במילה מול מילה". כך גם לגבי צוואה. בשל הקושי המובנה בצוואה הנערכת בעל פה, חוק הירושה קובע סייגים נוקשים, שרק בהתקיימם תוכר צוואה שנערכה בעל פה, כצוואה שנערכה כחוק. על מנת שצוואה שנערכה בעל פה תוכר כצוואה שנערכה על פי חוק, יש צורך בקיום התנאים הבאים:
על המצווה להאמין, כי הוא עתיד לסיים את חייו בזמן הקרוב (כלומר, גוסס).
על הצוואה בעל פה להיערך בפני שני עדים.
לאחר שניתנה צוואה בעל פה, על העדים לרשום תיעוד (זיכרון דברים) על הוראותיו של המצווה, בזמן אמת.
לאחר שניתנה צוואה בעל פה והעדים רשמו זיכרון דברים, עליהם לפנות בהקדם האפשרי לרשם הירושה ולהפקיד את הצוואה שניתנה.
במידה שהמצווה שמסר את צוואתו בעל פה, אינו נפטר בתוך חודש ממסירת הצוואה, אזי צוואתו תתבטל מאליה ללא כל התראה. ​
כאמור, קיימים סייגים נוקשים לקבילותה והכרתה של צוואה בעל פה, מהסיבות שהוצגו לעיל. ככלל, צוואה שנערכת בעל פה מכונה גם בתור "צוואת שכיב מרע", שכן מדובר בצוואה שנערכת ע"י אדם גוסס. בשל תנאיה הנוקשים של הצוואה, אפשר לומר כי מדובר בצוואה ל"שעת חירום". נראה כי דעתו של המחוקק הייתה דומה. אין ספק, כי ההוראות הנוקשות בחוק הירושה לעניין צוואה בעל פה, נועדו מראש כדי למנוע מחלוקות קשות שעשויות לעלות, בנסיבות כאלו. ​
כאמור, צוואה היא מסמך משפטי שתכליתו לממש את רצונו של המצווה בעודו בחייו. קיימים גם תנאים ברורים לעריכת צוואה, שרק בהתקיימם ניתן יהיה לממשה. אך כדי שצוואה אכן תהווה מסמך משפטי בעל תוקף, יש לקיים מספר תנאים נוספים, הנוגעים לאופן עריכתה, כתיבתה ועוד, כפי שנתאר להלן: ​
צוואה היא הוראה בלעדית: ככלל, צוואה שנכתבה מהווה סוף פסוק מבחינת המצווה והסובבים אותו. סעיף 27 לחוק הירושה קובע, כי צוואה שנכתבה, תהווה ראייה בלעדית ומכרעת לגבי אופן מימושה. כך שהתחייבות של מצווה בחייו, לשנות צוואה או התחייבות שניתנה ע"י מצווה בחייו כלפי צד שלישי, בעל פה, לא תחייב את הנהנים מהצוואה וגם לא יהיה לה כל תוקף. כמו כן, במידה שניתנה ע"י מצווה בחייו התחייבות כלפי צד שלישי, אזי לא תהיה באותה התחייבות כדי לשמש את אותו צד שלישי כעילת תביעה להתנגדות לקיום הצוואה. ​
ניתן לשנות צוואה בכל רגע: סעיף 27 שהזכרנו, קובע גם הוראה משנית, המתייחסת לאופן שינוי הצוואה. הכלל הוא: צוואה נכתבת רק ע"י המצווה וכן כל התחייבות שהעניק המצווה שאינה מוזכרת בצוואה, לא יהיה לה כל תוקף. עוד הוראה דומה קובעת, כי תנאי בצוואה שכולל התחייבות של מצווה שהוא לא יוכל לשנות את הצוואה מרגע כתיבתה, יוכר בתור תנאי בטל מראש. הסיבה לכך ברורה: אדם העורך צוואה, רשאי על פי דיני הירושה, לשנותה ככל שיחפוץ. צוואה הכוללת תנאי שלא ניתן לשנותה, מעלה חשד שמא נכפה על המצווה לכתוב צוואה שתהיה לטובת אדם ספציפי, ללא אפשרות לשנותה. לכן, תנאי מעין זה, בטל מיסוד.
​ רק מצווה רשאי לכתוב צוואה: סעיף 26 קובע, כי צוואה יכולה להיכתב רק ע"י המצווה. בנוסף, צוואה שנכתבה ע"י אדם שבזמן כתיבת הצוואה היה פסול דין או קטין ולא הייתה לו אפשרות לדעת מהי משמעותה של הצוואה והשלכותיה, אזי לא תהיה לצוואתו תוקף. הוראה נוספת הנוגעת לזהות כותב הצוואה, קבועה בסעיף 28(ב) לחוק הירושה. הוראה זו גורסת, כי רק המצווה רשאי לכתוב צוואה ואין אחר זולתו. כלומר: לא בן זוגו של המצווה או ילדיו יכולים לכתוב צוואה במקומו, כי לא יהיה לצוואה כל תוקף. רק המצווה רשאי לכתוב את צוואתו.

צוואה היא מסמך שנכתב ע"י מצווה, בחייו. לעומת זאת, ירושה על פי דין היא ברירת המחדל הקבועה בחוק הירושה, בהיעדר צוואה. לצורך מימוש צוואה או ירושה, יש לפנות לרשם הירושה או הצוואה, בבקשה מתאימה. את המאמר נבקש לסיים בהמלצה הבאה: לצורך כתיבת צוואה או התייעצות הנוגעות למימוש צוואה או ירושה, חשוב מאוד לפנות לעורך דין משפחה מיומן ומנוסה.

מי פסול לערוך צוואה
הפסולים לערוך צוואה הינם קטינים (שטרם מלאו להן שמונה עשרה שנים), מי שהוכרז פסול דין בשל היותו סובל ממחלת נפש או מליקוי שכלי בגינם אינו מסוגל לדאוג לענייניו ובית המשפט הכריז עליו כ"פסול דין" וכן מי שאינו יכול להבחין בטיבה של צוואה, כלומר אינו מבין מהן המשמעויות ההשלכות של עריכת צוואה.

מה הדין במקרה של פגם בצוואה?
כמו בכל מסמך משפטי, גם בצוואה עשויים להתגלות פגמים, אשר יהוו מחלוקת בין צדדים. זאת, בניגוד לפגמים הקיימים למשל בחוזה, שבו בית המשפט יכול ביתר קלות להבין את המשמעות שאליה התכוונו מחברי החוזה. כאשר מדובר בצוואה, קשה להתחקות אחר רצונו של המצווה, משום שהוא כבר אינו בחיים. במקרים שבהם יש חשש לפגם בצוואה (בשל סתירה, טעות לשונית וכו'), הרי שמצד אחד, לא תמיד מוצדק לבטל צוואה בגלל טעות קולמוס או טעות עובדתית קלה. מצד שני, ישנם מקרים שבהם טעויות משמעותיות במסגרת הצוואה, עשויות להביא לביטולה.
בדיוק בשביל המקרים הללו, קובע סעיף 25 לחוק הירושה, כי לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לאשר צוואה, גם אם התגלה בה פגם. "פגם", כאמור, יכול לבוא לידי ביטוי בסתירה, טעות לשונית, בהוראה שמצווה על הורשת רכוש שאיננו בבעלות המצווה וכו'. עם זאת, תנאי שבלעדיו אין אפשר לאשר צוואה שהתגלה בה פגם, הוא: כי הצוואה אכן נערכה כדין. דהיינו, אם מדובר בצוואה שנכתבה בכתב, הרי שצוואה שאינה נושאת חתימה ותאריך, לא תוכר כצוואה בכלל ולכן לא יהיה לה כל תוקף . לעומת זאת, אם הצוואה נכתבה כדין, אזי בית המשפט יוכל לאשר אותה, למרות שהיא נושאת עמה מספר פגמים.

איך ניתן לממש צוואה ואיך מתנגדים לצוואה?
במידה שאדם נפטר והותיר אחריו צוואה, אזי כדי לממש את הצוואה, יש צורך לקבל "צו קיום צוואה" מרשם הירושה. לשם קבלת צו, יש להגיש את הצוואה, להמתין תקופת ביניים ולפרסם את דבר הבקשה בעיתונות. הסיבה לפרסום הבקשה היא: כדי ליידע בפומבי צדדים שלישיים, על כך שהוגשה בקשה לקיום הצוואה וכך לאפשר לצדדים שלישיים להביע התנגדות לצוואה.
במידה שהוגשה התנגדות לצוואה, אזי על רשם הירושה להעביר את הדיון בהתנגדות לידי בית המשפט לענייני משפחה. במידה שלא הוגשה התנגדות ע"י צד שלישי, אזי רשם הירושה יעניק לנהנים מהירושה, צו קיום צוואה. מרגע מתן צו קיום הצוואה, יכולים הנהנים לממש את הצוואה. לדוגמא: למכור את דירת המנוח, לחלק את רכושו, למשוך כספים שנמצאו בחשבון הבנק שלו וכו'.
במידה שהוגשה התנגדות לקיום הצוואה, אזי ההתנגדות תידון בפני בית המשפט לענייני משפחה. במידה שהתנגדות התקבלה, אזי יינתנו הוראות ע"י בית המשפט לגבי אופן מימוש הצוואה או לעיתים לגבי ביטולה. לעומת זאת, במידה שבית המשפט דחה את ההתנגדות לקיום הצוואה, אזי העניין יוחזר לידי רשם הירושה, אשר יעניק צו קיום צוואה.
גם כאשר אנו עוסקים בירושה על פי דין, ניתן להתנגד לקבלת צו ירושה. כלומר, בהיעדר צוואה, על היורשים על פי דין לפנות לרשם הירושה, להגיש בקשה הנקראת "בקשה לקבלת צו ירושה". הכללים הנוגעים לצו קיום צוואה, תקפים גם לבקשה לצו ירושה. יש לפרסם את דבר הצו בעיתונות יומית ולאפשר תקופת ביניים, שבה צדדים שלישיים יוכלו להביע התנגדות לצו הירושה. במידה שלא הוגשה התנגדות, יינתן צו ירושה. במידה שהוגשה התנגדות, יועבר הדיון במסגרתה לבית המשפט לענייני משפחה.

אילו טענות ניתן לטעון במסגרת התנגדות לצוואה?
עשויות להתרחש נסיבות שבהן צד או צדדים שלישיים יבקשו להתנגד למתן צו קיום צוואה או צו ירושה. הטענות הנפוצות שעולות במסגרת בקשות התנגדות אלו, הן כדלקמן:
אונס או כפיה או איומים: אין ספק שאדם הכותב צוואה, תחת כפייה או אונס לעשות דבר מה שאין ברצונו לעשות, אינו כותב אותה מתוך רצון כנה ואמיתי. לכן, חוק הירושה קובע, בסעיף 32, כי צוואה שנערכה תוך כפייה או איומים או אונס, תבוטל.
עם זאת, מי שטוען שצוואה נערכה תחת כפייה או בנסיבות דומות – מוטל עליו הנטל הכבד להוכיח זאת. בנוסף נדגיש, כי חוק הירושה אמנם נוקט במילים קשות, כמו כפייה או אונס, אך אין הכוונה שמעשים כאלו חייבים להיעשות באלימות. למשל, איום לפגוע בפרנסתו של אדם, בהחלט מהווה "כפייה", שעשויה לגרום לאדם מסוים לבצע פעולה שהוא אינו מעוניין לבצע.
טעות סופר בצוואה: צוואה הכוללת טעויות קולמוס, עשויה להביא לעמימות ולסתירות שיכולות לעקר מתוכן את רצונו של המצווה. אומנם, לא כל טעות קולמוס מחייבת ביטול צוואה, אך לעיתים סתירות מובהקות, עשויות להביא לכך שהצוואה תבוטל. לבית המשפט יש סמכות להורות על קיום צוואה בשינויים מסוימים, אפילו אם התגלה בה פגם.
צוואה לא חוקית: צוואה לא חוקית, שסותרת את טובת הציבור, תבוטל. כך קובע סעיף 34 לחוק הירושה. למשל, צוואה שבמסגרתה המצווה מורה על ביצוע עבירה פלילית, לצורך קבלת הטבות מהצוואה. הוראה כזו סותרת את החוק ואת המוסר הטבעי ולכן היא תבוטל.

הפסולים לערוך צוואה הינם קטינים (שטרם מלאו להן שמונה עשרה שנים), מי שהוכרז פסול דין בשל היותו סובל ממחלת נפש או מליקוי שכלי בגינם אינו מסוגל לדאוג לענייניו ובית המשפט הכריז עליו כ"פסול דין" וכן מי שאינו יכול להבחין בטיבה של צוואה, כלומר אינו מבין מהן המשמעויות ההשלכות של עריכת צוואה.
במידה שאדם נפטר והותיר אחריו צוואה, אזי כדי לממש את הצוואה, יש צורך לקבל "צו קיום צוואה" מרשם הירושה. לשם קבלת צו, יש להגיש את הצוואה, להמתין תקופת ביניים ולפרסם את דבר הבקשה בעיתונות. הסיבה לפרסום הבקשה היא: כדי ליידע בפומבי צדדים שלישיים, על כך שהוגשה בקשה לקיום הצוואה וכך לאפשר לצדדים שלישיים להביע התנגדות לצוואה.
במידה שהוגשה התנגדות לצוואה, אזי על רשם הירושה להעביר את הדיון בהתנגדות לידי בית המשפט לענייני משפחה. במידה שלא הוגשה התנגדות ע"י צד שלישי, אזי רשם הירושה יעניק לנהנים מהירושה, צו קיום צוואה. מרגע מתן צו קיום הצוואה, יכולים הנהנים לממש את הצוואה. לדוגמא: למכור את דירת המנוח, לחלק את רכושו, למשוך כספים שנמצאו בחשבון הבנק שלו וכו'.
במידה שהוגשה התנגדות לקיום הצוואה, אזי ההתנגדות תידון בפני בית המשפט לענייני משפחה. במידה שהתנגדות התקבלה, אזי יינתנו הוראות ע"י בית המשפט לגבי אופן מימוש הצוואה או לעיתים לגבי ביטולה. לעומת זאת, במידה שבית המשפט דחה את ההתנגדות לקיום הצוואה, אזי העניין יוחזר לידי רשם הירושה, אשר יעניק צו קיום צוואה. גם כאשר אנו עוסקים בירושה על פי דין, ניתן להתנגד לקבלת צו ירושה. כלומר, בהיעדר צוואה, על היורשים על פי דין לפנות לרשם הירושה, להגיש בקשה הנקראת "בקשה לקבלת צו ירושה". הכללים הנוגעים לצו קיום צוואה, תקפים גם לבקשה לצו ירושה. יש לפרסם את דבר הצו בעיתונות יומית ולאפשר תקופת ביניים, שבה צדדים שלישיים יוכלו להביע התנגדות לצו הירושה. במידה שלא הוגשה התנגדות, יינתן צו ירושה. במידה שהוגשה התנגדות, יועבר הדיון במסגרתה לבית המשפט לענייני משפחה. עשויות להתרחש נסיבות שבהן צד או צדדים שלישיים יבקשו להתנגד למתן צו קיום צוואה או צו ירושה. הטענות הנפוצות שעולות במסגרת בקשות התנגדות אלו, הן כדלקמן: אונס או כפיה או איומים: אין ספק שאדם הכותב צוואה, תחת כפייה או אונס לעשות דבר מה שאין ברצונו לעשות, אינו כותב אותה מתוך רצון כנה ואמיתי. לכן, חוק הירושה קובע, בסעיף 32, כי צוואה שנערכה תוך כפייה או איומים או אונס, תבוטל.
עם זאת, מי שטוען שצוואה נערכה תחת כפייה או בנסיבות דומות – מוטל עליו הנטל הכבד להוכיח זאת. בנוסף נדגיש, כי חוק הירושה אמנם נוקט במילים קשות, כמו כפייה או אונס, אך אין הכוונה שמעשים כאלו חייבים להיעשות באלימות. למשל, איום לפגוע בפרנסתו של אדם, בהחלט מהווה "כפייה", שעשויה לגרום לאדם מסוים לבצע פעולה שהוא אינו מעוניין לבצע.
טעות סופר בצוואה: צוואה הכוללת טעויות קולמוס, עשויה להביא לעמימות ולסתירות שיכולות לעקר מתוכן את רצונו של המצווה. אומנם, לא כל טעות קולמוס מחייבת ביטול צוואה, אך לעיתים סתירות מובהקות, עשויות להביא לכך שהצוואה תבוטל. לבית המשפט יש סמכות להורות על קיום צוואה בשינויים מסוימים, אפילו אם התגלה בה פגם. צוואה לא חוקית: צוואה לא חוקית, שסותרת את טובת הציבור, תבוטל. כך קובע סעיף 34 לחוק הירושה. למשל, צוואה שבמסגרתה המצווה מורה על ביצוע עבירה פלילית, לצורך קבלת הטבות מהצוואה. הוראה כזו סותרת את החוק ואת המוסר הטבעי ולכן היא תבוטל.