גירושין איך לנהל נכון תיק גירושין? ניהול תיק גירושין הוא עסק מורכב, הן בהיבטיו המשפטיים ובוודאי בהיבטיו האישיים-רגשיים.
בניגוד לתביעות אזרחיות רגילות, תביעות גירושין גורמות לצדדים כאב וקושי רב, שכן תיק גירושין עוסק בעניינים אישיים, רגשיים, שלא בהכרח מאפיינים תיקים "אזרחיים" רגילים. לכן, בשל הקושי הקיים, נשאלת השאלה: כיצד נכון לנהל תיק גירושין? מה כדאי לעשות ומה עדיף לא לעשות? אילו טיפים יכולים לסייע בניהול הליך גירושין יעיל, נכון ומהיר? על כל אלו, במאמר שלהלן.

הליך גירושין הוא מונח רחב, הכולל תתי הליכים רבים שמרכיבים, כולם יחדיו, הליך אחד – הוא הליך הגירושין. הסברה הרווחת, היא שגירושין כוללים רק את תביעת הגירושין המתנהלת בבית הדין הרבני. ברם, סברה זו שגויה מן היסוד, היות ובמסגרת הליך הגירושין, לא די רק בגירושין, אלא יש לערוך חלוקה של הרכוש המשותף של בני הזוג.
בנוסף, יש להסדיר את שאלת משמורת הילדים של בני הזוג, שכן עם הגירושין, האחריות ההורית בוודאי לא מסתיימת. יתר על כן, במסגרת ענייני המשמורת והגירושין, על בני הזוג גם להסדיר את תשלום דמי המזונות שמשולמים ע"י האב לטובת כלכלת ילדיו. כל אלו הם הליכים נפרדים, המצריכים לא אחת תביעות שונות ומקבילות.
יתרה מכך, כל תביעה נושאת גם עלות כספית שונה וגם שכר טרחה לעורך דין גירושים שמלווה את בן הזוג או את בת הזוג. כל אחד מאותם הליכים מתנהל על פי סדרי דין שונים וכל אחד מהם יכול להתנהל בערכאה משפטית שונה, כפי שיוסבר בהמשך המאמר.
מכאן, שהליך גירושין הוא למעשה הליך הכולל מגוון רב של הליכים משפטיים. אך נתחיל באמירה אופטימית: כל הליך הגירושין יכול להתנהל בשתי דרכים. אפשר לנהל אותו בצורה קשוחה, קרי: באמצעות ניהול הליכים משפטיים יקרים ומורכבים. אך מנגד, אפשר לנהל אותו בצורה יעילה, קרי: באמצעות הסדר כולל וחתימה על הסכם גירושין. בוודאי שהאפשרות השנייה עדיפה יותר, זולה יותר ובוודאי נוחה ומומלצת יותר, כך לדעת רוב עו"ד גירושים העוסקים בתחום זה. נפרט להלן לגבי כלל הליכי הגירושין.

אין ספק שהחלק המוכר ביותר של תביעת הגירושין, הוא עצם הגירושין בבית הדין הרבני. לרוב, גירושין נערכים בבית הדין הדתי, לא רק לגבי יהודים, אלא גם כאשר מדובר בנוצרים, מוסלמים ודרוזים. זאת, מכיוון שבישראל אין הפרדה בין דת למדינה בכל הנוגע לדיני המשפחה. חוק שיפוט בתי הדין הרבניים ("נישואין וגירושין"), התשי"ג-1953, קובע, כי נישואין וגירושין בין יהודים בישראל ייערכו על פי דין תורה. כפועל יוצא, קיימים בישראל בתי דין רבניים, בהם יושבים דיינים בעלי הכשרה תורנית דתית. בתי דין אלו שופטים בכל הנוגע לענייני גירושין ונישואין על פי הדין הדתי-אישי, כלומר על פי ההלכה היהודית.
​ בד בבד, בכל הנוגע לבני דתות שונות בישראל (קרי: מוסלמים, נוצרים ודרוזים), חל הדין הדתי-אישי, בהתאם ל"דבר המלך במועצתו" משנת 1922. זהו למעשה הדין המנדטורי-בריטי, שנקבע עוד בטרם הקמת מדינת ישראל והוא תקף עד היום. אותו דין קובע, כי לעדות הדתיות בישראל תהיה סמכות ייחודית לדון בענייני אישות, קרי: נישואין וגירושין. ​
"דבר המלך במועצתו" התייחס גם ליהודים, אך לאחר הקמת המדינה. בשנת 1953 הסדירה הכנסת את הנושא בחקיקה ספציפית, קרי: חוק בתי הדין הרבניים המוזכר מעלה. בכל הנוגע לבני דתות שונות בישראל, חל עדיין האמור ב"דבר המלך במועצתו". כך שבישראל ישנם גם בתי דין שרעים, השופטים בענייני נישואין וגירושין בין מוסלמים וכן בתי דין נוצרים ודרוזים. באשר לבית הדין הרבני, מעליו קיים בית דין רבני גדול, היושב בירושלים ומשמש בתור ערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים האזוריים. ​
היות ובישראל אין הפרדה בין דת למדינה, במיוחד לא בענייני מעמד אישי, הרי שהמצב היום הוא – שבני זוג שהם בני דתות שונות אינם יכולים להינשא כחוק בישראל. ברור שבני זוג כאלו יכולים לחיות יחדיו חיי זוגיות, אך לא להינשא בישראל על פי הדין החל עליהם. זאת, מכיוון שאף דת מהדתות בישראל לא מכירה בנישואי "תערובת". לדוגמא: נישואין בין נוצרי ליהודייה ולהיפך. לשם כך, אפשר להינשא בחו"ל ועל כך נסביר בהמשך, ביתר פירוט.

כאמור, בישראל נישואין וגירושין מוסדרים על פי הדין הדתי-אישי, כך שמכוח ההלכה היהודית, כדי להתגרש יש צורך בעילת גירושין. נזכיר, כי נישואין וגירושין נערכים על פי הדין הדתי, קרי: בית הדין הרבני שופט בנושאים אלו על פי הדינים הקיימים בהלכה היהודית, לא על פי חוקי הכנסת. מכאן, שמכוח ההלכה היהודית, כדי להתגרש צריך "סיבה". בעגה המשפטית, הסיבה נקראת "עילת גירושין". לפניכם כמה דוגמאות לעילות הגירושין המוכרות במשפט העברי (מדובר ברשימה חלקית):
​ בגידה: כשמה כן היא – אישה שמקיימת יחסי מין עם גבר אחר נחשבת כבוגדת. לפי ההלכה היהודית, היא לא תהיה זכאית לכתובתה וילדים שייוולדו לה מגבר אחר, ייחשבו בתור ממזרים האסורים בקהל "אלוהים". מכאן, בגידה היא עילת גירושין על פי הדין הדתי. יודגש, כי זו עילה שמתייחסת לנשים ולא לגברים. ​
מעשה כיעור: מעשה כיעור הוא שלב נמוך יותר מבגידה. הכוונה למקרים, שבהם האישה אינה מתנהגת בצורה ראויה: מבלה עם גבר אחר, מתנשקת בפרהסיה עם גבר אחר וכיו"ב. גם מעשה כיעור מוגדר בתור עילת גירושין. ​
מום: מום פיזי יכול לשמש בתור עילת גירושין הן לטובת הגבר והן לטובת האישה. עם זאת, יש צורך להראות שמדובר במום שהוסתר לפני הנישואין והתגלה רק לאחריו. ​
אלימות: כמובן שאלימות שמופנית ע"י הגבר לאישה, משמשת בתור עילת גירושין, שכן הדת היהודית אוסרת על אלימות כלפי נשים. ​
אי קיום יחסי מין: הכוונה היא לאי סיפוק צרכים מיניים וזו עילה המתייחסת לגבר ולאישה. במידה ומי מהם מסרב לקיים יחסי מין עם השני, הרי שהתנהגות זו יוצרת עילת גירושין.

ע"פ החוק, ענייני נישואין וגירושין ידונו רק בבתי הדין הרבנים. מנגד, הערכאה המקבילה בישראל העוסקת בדיני משפחה, היא בית המשפט לענייני משפחה, שהוקם מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו-1995. ​
לבית משפט זה יש סמכות לדון בכל עניין משפחתי, למעט ענייני נישואין וגירושין, כאשר ישנם נושאים שיש לו לגביהם סמכות מקבילה, לדוגמא: תביעות מזונות, שנחשבות אומנם כחלק מענייני גירושין, אך לא במפורש. לכן, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לגביהם.
​ בבית המשפט לענייני משפחה יושבים שופטים "רגילים", שהם חלק מהמערכת האזרחית של מערכת המשפט והם ממונים ע"י וועדה לבחירת שופטים. לרוב, מדובר בשופטים בעלי ניסיון רב בתחום דיני המשפחה, שכעורכי דין שימשו בתור עו"ד דיני משפחה. נעיר, כי לא אחת קיים מרוץ סמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים, מה שיוצר קושי רב ומסבך את הליכי הגירושין.

לכאורה, ע"פ החוק לבית הדין הרבני יש סמכות לדון רק בענייניי נישואין וגירושין. מנגד, בית הדין קונה סמכות, במקרים שבהם מוגשות אליו תביעות שכרוכות בהן נושאים נוספים, כגון: משמורת, רכוש, מזונות. ככל שהתביעה מוגשת ראשונה לבית הדין והתביעה כורכת נושאים נוספים, אזי קיימת לבית הדין סמכות לדון במלוא התיק. תביעת גירושין מוגשת קודם כל לבית הדין, אך רק כתביעת גירושין. במקביל, מוגשות תביעות מזונות ומשמורת לבית המשפט לענייני משפחה, משום שישנם מקרים שעדיף לפעול בצורה כזו. יש מקרים שעדיף, בין אם לבעל ובין אם לאישה, להגיש תביעה כרוכה לבית הדין הרבני. השאלה האם עדיף לפעול כך או אחרת, נגזרת אך ורק מנסיבות המקרה. חשוב מאוד להתייעץ עם עו"ד לגירושין במקרים כאלו, היות ורק עורך דין לגירושין יידע להמליץ כיצד נכון לפעול בכל מקרה. ​ כאמור, קיימת בישראל בעיית "מירוץ סמכויות" בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, מה שבוודאי פוגע בוודאות המשפטית ולעיתים, יוצר כפל הליכים משפטיים, קל וחומר גורם לעלויות כספיות גדולות יותר, המוטלות על בני הזוג. ​
כך, יפים דבריו של בית המשפט העליון בנושא:
"אחד מקווי האופי המיוחדים של המשפט הישראלי, הוא קיומה של מערכת שיפוט דתית בענייני המעמד האישי. בעניינים אחדים קיימת סמכות שיפוט מקבילה למערכת השיפוט האזרחית ולמערכת השיפוט הדתית, כשהבחירה ביניהן נתונה לבעלי הדין או לאחד מהם. אפשרות בחירה זו – שהיא ביסודה ביטוי לאוטונומיה האישית – גורמת לעיתים לסכסוכי סמכות בין המערכות ולתמרונים טקטיים של בעלי הדין"
(בג"צ 4122/02 בת חן גרוני נ' בית-הדין הרבני הגדול ירושלים, פ"ד נז(1), 537, 540-539).

כאמור, נישואין וגירושין יכולים להיערך רק על פי הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. אך מה קורה אם בני הזוג אינם בני אותה דת, או שמא הם בני אותה דת אך הם פסולים לחיתון בישראל? כמו כן, מה קורה במקרה של בני זוג חד מיניים, שבוודאי לא יכולים להינשא מכוח הדין הדתי? ​
לשם כך, ניתן כיום להינשא במדינה זרה. בישראל נישואין אזרחיים אינם מוכרים, אין חקיקה שמאפשרת זאת. ברם, פסיקת בתי המשפט לאורך השנים, התירה לבני זוג להינשא במדינות זרות, לחזור ארצה לאחר מכן ולהירשם בישראל במשרד הפנים כבני זוג נשואים. ​
עם זאת, לאפשרות זו יש סייג עיקרי. דהיינו: כדי להינשא במדינה זרה ולהירשם בישראל, יש צורך שהנישואין יוכרו במדינה הזרה. כלומר, אם הנישואין אינם מוכרים במדינה בה נערכו, לא יוכלו בני הזוג להירשם בישראל כבני זוג נשואים.
נשאלת השאלה – כיצד בני זוג, שנישאו בנישואין אזרחיים, יוכלו להתגרש בישראל? התשובה היא פשוטה ומתחלקת לשני חלקים: החלק הראשון, הוא במקרה שבו מדובר בבני זוג שיכולים להינשא בישראל. אז יהיה עליהם להתגרש בישראל לפי הדין הדתי-אישי. קרי: אם מדובר ביהודים, יהיה עליהם להתגרש בבית הדין הרבני. החלק השני, הוא במקרה שמדובר בבני זוג שפסולים מלהתחתן בישראל, אז יהיה עליהם להגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, הנקראת "בקשה להתרת נישואין". הוא הדין אגב, כאשר מדובר בבני זוג חד מיניים, שגם הם כאמור יכולים להירשם בישראל כנשואים ובלבד שנישאו במדינה זרה, המכירה בתוקף הנישואין.

בניגוד לתביעת גירושין רגילה, שמתנהלת כמו הליך משפטי, ישנה אפשרות להגיש "בקשה לאישור הסכם גירושין". זאת, באמצעות חתימה על הסכם גירושין והגשתו לבית הדין הרבני או לביהמ"ש למשפחה לאישורו. בניגוד לתביעת הגירושין, כאשר מוגש לבית הדין הסכם גירושין, לא מוערמים על הצדדים קשיים יתר על המידה. אין צורך להוכיח עילת גירושין, שהרי אלו נעשים ברצון ובהסכמה של שני בני הזוג. במקרה של גירושין מוסכמים, יש לחתום על הסכם גירושין, להגיש אותו כתביעה מוסכמת לבית הדין הרבני, לצרף כמובן אסמכתאות כגון: צילום תעודות הזהות של בני הזוג, צילום תעודת נישואין, העתק פרטי ילדים וכן יש לשאת בתשלום אגרה.
​ עם הגשת הבקשה, יקבלו בני הזוג זימון לדיון בפני בית הדין. במעמד הדיון הם יישאלו מספר שאלות, אולי גם ייחקרו על כנות הסכמתם להתגרש וכן ייתכן שיעשה שכנוע מצד הדיינים כדי לשקם את מערכת היחסים ולהימנע מגירושין. אך בכך, ניסיונות השכנוע יסתיימו, שכן לאחר מכן, בני הזוג יקבלו פסק דין לגירושין. ​
אין ספק שגירושין בהסכמה הם מהירים בהרבה, נוחים ויעילים, בהשוואה לגירושין לאחר ניהול תביעת גירושין. מה גם שגירושין הנעשים בהסכמה, הם גם זולים בהרבה.